מה אתה חושב? והיכן בהלכה שהבאת על בן עזאי יש איזה רמז לשאלה שהעלית?
ואם בן עזאי היה עומד לפניך היה גוער בך על כך ששאלת את השאלה הזו, והנך מכיר את מוסרי חז"ל בעניין המלאכה וחשיבותה. ואין לי ספק שאפילו אם בן עזאי היה עשיר גדול, הוא עסק במלאכה, כדי שתורתו לא תהפוך לו לעוון.
איני רואה סתירה בין הדברים, במקור הראשון עסקתי במשפחה שיש לה הון, ובמקרה כזה מותר לבן המשפחה ליהנות מן ההון הזה ולעסוק בתורה. ובמקור השני עסקתי במשפחה שיש לה עסק מניב, ובמקרה כזה מותר לבן המשפחה ליהנות מחלקו בנכס המניב, כי הוא גם שלו.
ומכל מקום, חז"ל הזהירו שכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.
מורי אדיר, במקור אמרת: "נראה לי להוסיף, שיש הבדל בין להתפרנס מן הציבור לבין להתפרנס ממשפחה. כי אם אדם יש לו משפחה עשירה, מותר לו ליהנות מהכסף שיש להם ולעסוק בתורה"
אבל עכשיו אתה אומר: "אבל אם אדם מתפרנס ממשפחתו ביושר-- כגון שהרכוש הוא גם שלו, והמשפחה מנהלת אותו בעבורו ונותנת לו את חלקו, איני רואה שום מניעה."
אם שינית את דעתך לאור התגובות של תלמידיך כאן, אנא אמר זאת במפורש כך שלא יהיה מקום לבלבול בעניין חשוב מאוד זה.
יישר כוחו של מהר"ם (=מעריץ הרמב"ם) על תשובתו הנכוחה, ונראה שאכן אחיו של רבנו סחר בממון משותף שהיה למשפחה.
נראה לי להוסיף, שיש הבדל בין להתפרנס מן הציבור לבין להתפרנס ממשפחה. כי אם אדם יש לו משפחה עשירה, מותר לו ליהנות מהכסף שיש להם ולעסוק בתורה, בתנאי שהעדר המלאכה אינו מדרדר אותו לשחיתות מוסרית, כי המלאכה היא גדר וסייג מפני העוונות.
עיקר האיסור בעניין זה הוא ליהנות מכספי הציבור, כי יש בזה חילול השם במה שהתורה הופכת להיות כלי לפרנסה ומסחר, ובזאת התורה גם מתעוותת לבלי היכר, כי חודרים לשיקולי דת האמת שיקולים מסחריים ושיווקיים חומריים, ומעוותים את שיקולי האמת.
וסוף האדם שלוקח ממון שלא ביושר, שתאוות הבצע משתלטת עליו וכבר אינו מסוגל לראות נכוחה את האמת.
מה אתה חושב? והיכן בהלכה שהבאת על בן עזאי יש איזה רמז לשאלה שהעלית?
ואם בן עזאי היה עומד לפניך היה גוער בך על כך ששאלת את השאלה הזו, והנך מכיר את מוסרי חז"ל בעניין המלאכה וחשיבותה. ואין לי ספק שאפילו אם בן עזאי היה עשיר גדול, הוא עסק במלאכה, כדי שתורתו לא תהפוך לו לעוון.
איני רואה סתירה בין הדברים, במקור הראשון עסקתי במשפחה שיש לה הון, ובמקרה כזה מותר לבן המשפחה ליהנות מן ההון הזה ולעסוק בתורה. ובמקור השני עסקתי במשפחה שיש לה עסק מניב, ובמקרה כזה מותר לבן המשפחה ליהנות מחלקו בנכס המניב, כי הוא גם שלו.
ומכל מקום, חז"ל הזהירו שכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.
אם אדם מתפרנס ממשפחתו בעוול -- ליבו אכן יטה אחר השוחד.
אבל אם אדם מתפרנס ממשפחתו ביושר -- כגון שהרכוש הוא גם שלו, והמשפחה מנהלת אותו בעבורו ונותנת לו את חלקו, איני רואה שום מניעה.
כמו כן, אפילו לא משפחה, חז"ל התירו לאדם לסחור במעות של תלמיד חכמים, ולתת לתלמיד החכמים את הרווח, וזה נקרא "מטיל מלאי לכיס של תלמיד חכמים".
יישר כוחו של מהר"ם (=מעריץ הרמב"ם) על תשובתו הנכוחה, ונראה שאכן אחיו של רבנו סחר בממון משותף שהיה למשפחה.
נראה לי להוסיף, שיש הבדל בין להתפרנס מן הציבור לבין להתפרנס ממשפחה. כי אם אדם יש לו משפחה עשירה, מותר לו ליהנות מהכסף שיש להם ולעסוק בתורה, בתנאי שהעדר המלאכה אינו מדרדר אותו לשחיתות מוסרית, כי המלאכה היא גדר וסייג מפני העוונות.
עיקר האיסור בעניין זה הוא ליהנות מכספי הציבור, כי יש בזה חילול השם במה שהתורה הופכת להיות כלי לפרנסה ומסחר, ובזאת התורה גם מתעוותת לבלי היכר, כי חודרים לשיקולי דת האמת שיקולים מסחריים ושיווקיים חומריים, ומעוותים את שיקולי האמת.
וסוף האדם שלוקח ממון שלא ביושר, שתאוות הבצע משתלטת עליו וכבר אינו מסוגל לראות נכוחה את האמת.