שלום, בהלכות שבת ב, כ, כותב רמב"ם:
" הייתה חצר שיש בה גויים וישראליים, אפילו ישראלי אחד ואלף גויים, ונפלה עליהם--מפקחין על הכול, מפני הישראלי. פירש אחד מהם לחצר אחרת, ונפלה עליו אותה חצר--מפקחים עליו: שמא זה שפירש הוא הישראלי, והנשארים גויים"
נמצא לדבריו, שכל הסיבה להיתר לפקח את הגל הוא בכלל החיוב להציל ישראלי, אולם אם היה זה בשביל גוי - הדבר אסור.
האם אני מבין נכון, ואסור לחלל שבת כדי להציל חיי גוי?
אכן אתה צודק, ובמקום שיש חשש שמא היהודי יסתכן בנפשו או בעונש כבד או בעינויי תקשורת או בהרס שמו וכיו"ב, אין לקיים את ההלכה ככתבה וכלשונה, וזה חלק מעונש ריחוקנו מדרך האמת, שיכריחונו להציל את שונאינו ומבקשי רעתנו.
וזכורני לפני כמה חודשים, פורסם שיהודים הצילו גוי מטביעה באחד מנהרות אירופה, ובסוף התברר שהוא ניאו נאצי, מקועקע בצלבי קרס.
ואם הם היו יודעי תורה והלכה, היו יכולים להתעלם ואף אחד לא היה יודע מאומה (למיטב זכרוני הנסיבות אפשרו להם להתעלם). אולם, לאחר מעשה היהודים הללו אף הצהירו שהם שמחים שהצילו את הניאו נאצי הזה, ולפחות היו שותקים. ולצערי יש ליהודים רבים זיכרון קצר, בעוונותינו.
האם בימינו שזה נפוץ שיש איבה, כלומר שאם לא תציל גוי לא יצילו הגויים ישראל בפיקוח נפש יהיה מותר להציל גוי?
שלום וברכה,
ראה נא הלכות עדות סוף פרק יא:
"המוסרין, והאפיקורוסין, והמינים, והמשומדים--לא הוצרכו חכמים למנות אותן בכלל פסולי העדות, שלא מנו אלא רשעי ישראל. אבל אלו המורדין הכופרין, פחותין הן מן הגויים: שהגויים--לא מעלין ולא מורידין, ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא; ואלו--מורידין ולא מעלין, ואין להן חלק לעולם הבא".
שבת שלום.