חתן עצמאי בליל הסדר

עבודה מעולה מורי אדיר!

עלה בדעתי שרוב האנשים שמקפידים לאכול את האפיקומן לפני חצות בוודאי מאמינים שבכך הם מבטיחים לעצמם באורח קסם ומיסטי כל מיני הבטחות ותגמולים, ושאם לא יעשו כן יקוללו בכל מיני טרגדיות וסבל. עם שיטת הפעולה היסודית והמקיפה הזו לכל החיים הדתיים שלהם, נראה שבלתי אפשרי לצפות מהם לקבל את ארבעת הסיבות המאוד משכנעות שמורי אדיר מציג לעיל מדוע בוודאי לא צריך למהר לעשות הכל לפני חצות.

כל זה מלמד שהיהדות הקבלית ממלאת את חיי חסידיה באימה, חרדה ופחד מתמשכים ומקיפים, בעוד שהיהדות הרציונלית של הרמב"ם מציעה לנו שחרור מכל הייסורים הפסיכולוגיים והרגשיים הללו, ובמקומם מעניקה לנו שפע של שמחה ותענוג המתלווה לחיים דתיים שאינם מונעים על ידי האימה המתמשכת של ריצוי עריץ שמימי פדנטי, אלא על ידי הנחישות להשתתף באופן מקסימלי במתנה האולטימטיבית של חיים נאורים רציונליים.

תודה רבה לך על תשובה מקיפה ומספקת מאוד.

א) רבנו פוסק בהלכות חמץ ומצה (ז, א):

"מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים -- בליל חמשה עשר בניסן".

כלומר כל הלילה ישנה מצות הגדה.

ב) רבנו פוסק כך בעקבות דברי התוספתא בסוף פ"י:

"מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד, היו עסוקים בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר, הגביהו מלפניהן ונועדו והלכו להן לבית המדרש".

כלומר, ממה שאמרו "הגביהו מלפניהן" משמע, שעד עתה המשיכו בסעודתן ובאכילת המצה כל הלילה.

ג) יש טעם דתי-הגיוני חשוב -- אם כך נהגו רבן גמליאל וזקנים בלוד, וכך פוסק רבנו הרמב"ם ואינו מזכיר שום סייג להזדרז ולסיים את ליל הסדר, מדוע שלא נאריך לספר ביציאת מצרים כמה שיותר? הרי זו מצוה מן התורה, וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, שהרי כך פוסק רבנו שם (ז, ו): "וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח".

ד) כמו כן, יש טעם פסיכולוגי חשוב -- אינו דומה כאשר אדם מיסב בליל הסדר כאשר הוא יודע שעליו לסיים בשעה מסוימת, אדם כזה יהיה יותר לחוץ ופחות יהיה מרוכז בקיום מצות ההגדה, שהיא מצוה חשובה ביותר.

ה) כמו כן, יש טעם מחשבתי חשוב -- כדי לבטא חירות גמורה בליל הפסח עלינו להיות משוחררים לחלוטין מכל דבר שמעיק עלינו או מגביל אותנו, ולא להיות משועבדים לזמן ולשעה מסוימת.

ו) כמו כן, יש טעם חברתי חשוב -- מטרת ליל הסדר היא לחבר בינינו לבין בנינו, ובינינו לבין אבותינו (והגדת לבנך), וכאשר אנו לחוצים לסיים מהר המפגש החברתי הפתוח והנעים נפגם מאד, והיכולת שלנו ליצור את הקשר החשוב הזה מצטמצמת ונפגעת.

נקודה טובה. אבל נניח שהוא לא רוצה לוותר על חצות, אבל הוא מוכן לוותר על חצות אם נוכל להראות לו כי יש סיבות מוסריות מדוע הוא צריך ללכת בעקבותיו של מנהג חמיו. במקרה זה, האם אכן יש סיבות מוסריות כאלה שאנו יכולים להציג לו מכתבי הרמב"ם?