השנה (תשפ"ה) זכיתי להכין מצות כהלכתן, והנה אופני ההכנה לפניכם:
מה נדרש?
2 כוסות חד פעמיות רגילות.
קמח שנשמר משעת קצירה (אפשר להשתמש בקמח האיכותי של 'מנחת הארץ').
מים שנשמרו בבקבוק מאתמול (אפשר מים מינרלים).
קערה עמוקה חלקה מנירוסטה או פלסטיק וכיו"ב, ללישת הבצק.
מגש רחב וחלק מנירוסטה או פלסטיק וכיו"ב, שישמש כמשטח לשיטוח הבצק.
תבנית גדולה (אני השתמשתי בתבנית חד-פעמית מהסוג הגדול ביותר).
נייר אפייה להנחה על התבנית (לא חובה, ואם משתמשים יש להחליפו כל סבב הכנה).
סכין חדה לחיתוך הבצק (לא חובה).
מעט מלח ואפשר לדעתי גם תבלינים (לא חובה).
לחמם תנור על מקסימום בחום עליון ותחתון, כ-10–15 דקות.
מה העיקר בהכנת המצות?
ובכן, העיקר הוא מציאת היחס הנכון בין המים והקמח בעיסה, כלומר שהעיסה לא תהיה מצד אחד דביקה או קשה מדי מצד שני, כדי שיהיה אפשר ללוש ולעצב אותה בקלות.
מה חשוב לדעת?
יש לדעת שהסיכוי שהבצק יחמיץ הוא בלתי אפשרי, מפני שרק אם נותנים לבצק לעמוד ללא שום מגע במשך 24 דקות הוא יחמיץ, ודבר זה בלתי אפשרי במהלך הכנת המצות. אגב, ניתן ללוש את הבצק כל היום כולו והוא לא יחמיץ. כמו כן, אפילו יפול עליו דלף של מים, טיפה טיפה כל היום כולו, הוא לעולם לא יחמיץ, וכפסק רבנו בהלכות חמץ ומצה (ה, י) שמובא לקמן.
אופן ההכנה
יש ללוש בעיסות קטנות: להריק לקערה 2 כוסות חד-פעמיות של קמח וכ-3/4 כוס חד-פעמי של מים, ומי שרוצה יכול להוסיף מלח ותבלינים (הערה חשובה: לשים לב היטב שהכוס החד-פעמית שמשתמשים בה לקמח תהיה יבשה לחלוטין). ללוש היטב, עד שהבצק לא יהיה דביק מדי, אם הוא עדיין דביק יש להוסיף מעט קמח, ואם הוא קשה מדי יש להוסיף מעט מאד מים. וכאמור, להבנתי זה העיקר: שהעיסה לא תהיה דביקה מדי אחרת אי אפשר לעבוד איתה.
לאחר מכן, לקמֵּח משטח (רצוי מגש גדול), וללוש את העיסה לצורת בגט, לאחר מכן יש לחלֵּק את העיסה לשתיים (אפשר בסכין חדה, לא משוננת). לשטח בידיים כל עיסה מן השתיים למצה דקה, ולהניח את שתי המצות על גבי תבנית חד פעמית (מן הסוג הגדול ביותר). לאחר מכן להכניס לתנור שחוּמם מראש ולאפות כ-5 דקות, ולאחר-מכן להפוך לעוד כ-3 דקות.
מה עושים בזמן האפייה?
בזמן שהמצות נאפות, יש לנקות את הידיים, הקערה, המגש והסכין היטב, ולנגבם היטב-היטב. ולאחר ששתי המצות יצאו ניתן להכין עוד שתי מצות כאמור. אגב, נראה לי שעדיף שהפיתות יהיו כמה שיותר בחלקו התחתון של התנור.
ההלכות הרלבנטיות לאפיית מצות
"דגן שנפל עליו דלף – כל זמן שהוא טורד טיפה אחר טיפה, אפילו כל היום כולו – אינו בא לידי חימוץ. אבל כשפוסק, אם נשתהה כשיעור – הרי זה אסור" (חמץ ומצה ה, י).
"ואין לשין [...] ולא במים שנשאבו בו ביום, אלא במים שלָּנוּ, ואם עבר ולש באחד מכל אלו הרי הפת אסורה" (חמץ ומצה ה, יא).
"כל זמן שאדם עוסק בבצק, אפילו כל היום כולו – אינו בא לידי חימוץ" (חמץ ומצה ה, יג).
"אם שהה כדי שיהלך אדם מיל – כבר החמיץ" (חמץ ומצה ה, יג). ובפירושו למשנה (פסחים ג, ב) אומר רבנו כך: "וכיוון שאין אנו יודעים אם החמיץ [הבצק] או לאו, נשערנו [...] בזמן הידוע שבכמו אותו זמן יחמיץ הבצק, ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הלוך בינוני מיל אחד, והוא כדי שני חומשי שעה מן השעות השוות [=ושני חומשי השעה הם 24 דקות]".
"מותר לתת התבלין והשומשמין והקצח וכיוצא בהן לתוך הבצק. וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן, או דבש וחלב [...]. וביום הראשון [=באפיית המצה לשם מצת המצוה] אסור ללוש [...] אלא במים בלבד, לא משום חמץ אלא כדי שיהיה 'לֶחֶם עֹנִי' [דב' טז, ג]" (חמץ ומצה ה, כ). מהלכה זו עולה להבנתי שניתן לתבֵּל מצת מצוה, אך אין ללוש אותה אלא במים בלבד.