השנה (תשפ"ה) יחול יד באדר ביום שישי, והאורתודוקסים החליטו להאריך את פורים ולהוסיף גם את יום ראשון לחגיגות השכרות וההולֵלות שלהם. ברם, בפסק ההלכה אין זכר לשילושם, וכל שנאמר הוא שיש להקדים את קריאת המגילה, וכֹה דברי רבנו (מגילה א, יג–יד):
"אין קוראין את המגילה בשבת גזירה שמא יִטְּלֶנָּה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים – שהכול חייבים בקריאתה ואין הכול בקיאין בקריאתה. לפיכך, אם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקוראין אותה קודם השבת [...] כיצד? [...] חל יום חמישה-עשר להיות בשבת – בני כרכים [בני ירושלים] מקדימין וקוראין בערב שבת שהוא יום ארבעה-עשר, ובני עיירות קוראין בו ביום שהוא זמנם – ונמצאו הכל קוראין בארבעה-עשר".
ולקושיית השוטים ואיך בני ירושלים ייתנו מתנות לאביונים בשבת? ובכן, לא ייתנו כסף אלא דברי מאכל או מתנות אחרות שאינן בגדר מוקצה – ואין שום איסור לתת מתנה בשבת, וכפסק רבנו בהלכות שבת (כג, טו): "וכן המקנה לחברו בשבת – קנה", ורבנו נקט לשון בדיעבד כדי ללמדנו שאפילו אם עבר על דברי חכמים ע"ה ומכר או השׂכיר בשבת לחברו – מכירתו מכירה, שהרי שתי הלכות לפני-כן פוסק רבנו כך: "וכן אסור לקנות ולמכור ולהשׂכיר, גזרה שמא יכתוב [...] אחד המוכר בפה או במסירה – אסור". ואם מכירה מותרת בדיעבד כאמור, ברור שנתינת מתנה מותרת לכתחילה, שהרי ההיתר בדיעבד הוא אך ורק בגלל שעבר בעניין המכירה, לא בגלל שיש איסור בעצם ההקניה בשבת, ולכן רבנו פוסק בפירושו למשנה (סוכה ג, יא): "ומותר ליתן מתנה ביום טוב", ולא ייתכן שיש הפרש בין יום-טוב לשבת לעניין קבלת מתנה.
עוד נשאלתי בעניין זה: מתי בני ירושלים אומרים "על הנסים"? וכן מתי יערכו את סעודת הפורים? וכן מה יעשה אדם שמחמיר שלא לסמוך על העירוב? ובכן, כל ענייני הפורים נעשים בירושלים ביום חמשה-עשר דהיינו בשבת למעט קריאת המגילה משום גזירה כאמור. ולכן, בני ירושלים יאמרו "על הנסים" בשבת וישלבו את סעודת פורים בסעודה שנייה. כמו כן, מי שאינו סומך על העירוב: אם הוא מתגורר בבית משותף ייתן מתנות בשבת לשניים משכניו, ומי שגר בבית פרטי, יְמַנֶּה לו שליח בבית משותף שייתן מתנות לאביונים לשכניו שבבניין. ואגב, לדעתי אין צורך לעשות עירוב בין השכנים בבניין, מפני שמדובר בבית אחד ואין הדבר דומה לעירובי חצרות שם מדובר בבתים שונים אשר יש להם חצר משותפת אחת. ואילו כאן מדובר בבניין גדול אחד, דהיינו בבית אחד אשר חילקוהו לדיירים, ולכן אין צורך לערב בו.
ועוד נשאלתי: האם יש לכל ירושלים בימינו דין של כרך המוקף? ובכן, הואיל ויש רצף עירוני מדובר בעיר אחת, וכפסק רבנו בהלכות שבת (כח, ה) ששתי עיירות (שכונות) שיש ביניהן פחות מ-70 מטר בערך נחשבות כחלק מאותה העיר, וברור שיש רצף עירוני בין השכונות. כמו כן, ראינו שחז"ל הקלו מאד בהגדרת עיר (שם, בעניין שלושה כפרים) ולכן נראה ברור שיש להקל בזה, ולהחשיב את כל תחומה המוניציפלי של ירושלים כעיר אחת, גם אם אין רצף עירוני בין השכונות של כ-70 מטר או פחות, ולדעתי כך יש לפסוק וכך סנהדרין-אמת גם תקבע.