שלום,
הרמבם מלמד אותנו שדיבור האתון של בלעם עם בלעם היה במראה הנבואה (כמובן שהאתון לא דיברה באמת). השאלה שלי היא האם ידוע כיצד הרמבם הבין את מאמר חז"ל על 10 דברים שנבראו בין השמשות? האם הוא הבין אותו כפשוטו או כמשל (או חלקים ממנו כפשוטו וחלקים אחרים כמשל) אחד מהדברים שם זה שפי האתון נברא בין השמשות, מה המשמעות של זה ואיך זה מתיישב עם כך שהאתון דיברה במראה הנבואה? האם פי האתון שנברא בין השמשות נברא מראש כך שידבר בנבואה?
מארי הרחיב בעניין זה כאן
שלום משה,
לי נראים הדברים שמטרת חז"ל במדרש על פה האתון הוא להרחיק את תפישת הגשמות מפני שקל לטעות ולחשוב שבגלל שבלעם מרד באלוהים אזי נגרמה לו אי-נוחות ונזקק לחדש משהו, וזו תפישה שגויה וגרועה מאד.
לכן חז"ל, לעניות דעתי, ניסו להסיר את המכשול וללמדנו ולרוממנו לידיעה שידועים מעשינו לפניו עוד כשנברא העולם, דהיינו שהיה ידוע לפניו המאורע וכבר אז ידע לברוא את פי האתון, וכמובן שזה משל.