הצמחונות בהשקפת הרמב"ם

בטקסט הבא רמב"ם משפד לכאורה את הצמחונות כאידיאולוגיה שקרית לחלוטין:

פיה"מ בבא קמא ד ג:

"כשאירע דין ישראל עם גוי, עניין הדין ביניהם כך הוא, אם היה לנו בדיניהם זכות נדון להם כדיניהם ונאמר להם כך דינכם, ואם היה טוב לנו בדיננו נדון להם כפי דיננו ונאמר לו כך דיננו.

ואל תתמה על דבר זה ואל יקשה בעיניך, כמו שלא יקשה בעיניך שחיטת הבהמות ואף על פי שלא חטאו, לפי שמי שאין בו שלימות המידות האנושיות אינו בכלל האדם על האמת, אבל תכלית מציאותו לצורך האדם. והמאמר בזה העניין היה צריך דבור בפני עצמו."

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%A7%D7%9E%D7%90_%D7%93_%D7%92#%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D

(אגב, אם מישהו יכול לשתף את התרגום של יוסף קאפח זה יהיה מעולה.)

אומר שוב ואולי הפעם אצליח להסביר את עצמי, כוונת רבנו לבקר את אלה ששומרים על הבריאות לשם הנאת גופם (צמחונים וכיו"ב), והוא מבקר אותם מכיוון שהם אינם שונים בהרבה מאלה שמעדיפים את הנאת המאכל והתאוות, כי גם אלה וגם אלה בחרו בהנאה.

אני חושב שמורי אדיר אומר את אותו הדבר. הן הדוניסט והן האדם המתמקד לחלוטין בבריאות הגוף, הן זהים, משום ששניהם מכוונים את מעשיהם לקראת קץ שאינו המטרה האנושית האמיתית.

למיטב הבנתי רבנו מבקר בפסקה לעיל את הטבעונים והצמחונים למיניהם אשר מקדשים את הבריאות לשם הבריאות, והוא למעשה אומר שהם אינם שונים כמעט במאומה מהתאוותנים, כי כמו שהתאוותנים מעדיפים את הנאת המאכל והמשקה וריבויים -- כך הטבעונים או הצמחונים מעדיפים את הנאת הבריאות, כך שאין למעשה כמעט שום הבדל ביניהם כי שניהם מעדיפים את הנאת הגוף, כל אחד מכיוונו הוא.

אם יורשה לי להוסיף, אצרף את דברי רבנו בהקדמתו למסכת אבות (עמ' רנו):

"ואפשר שתהיה הנהגתו [של האדם] תמיד לפי התועלת [הרפואית והבריאותית] כמו שביארנו, אלא שעושה מטרת בריאות גופו ושלומו מן המחלות בלבד, ואין זו מעלה, לפי שכמו שהעדיף זה הנאת הבריאות -- כך העדיף האחר הנאת המאכל או הנאת התשמיש, וכולם אין תכלית אמתית למעשיהם".