האמת שנושא זה יחד עם הנושא של תפילת "כל נדרי" ראויים למאמר נפרד, ולבחינת השאלה האם בכלל היתר מסוג זה מועיל מבחינה הלכתית. נושאים אלה נמצאים בתוך הרשימה הארוכה של המאמרים שטרם כתבתי, ויהי רצון שאזכה לחקור גם בנושאים אלה לעומק.
בינתיים, עיון קל בתפילה הזו מעלה שהיא מלאה וגדושה בהזיות כגון שבועות בשמות קדושים שהיא עבודה זרה או שבועות בהקיץ או בחלום (וכי יש תוקף לנדר שננדר בחלום? מהי השוטות הזו?!), וכן בהיתר של קללות ואירורים וחרמות ושמתות שהאדם קילל את עצמו או את אחרים (ורק חולה נפש יקלל את עצמו ועוד יחשוב שיש לקללתו כוח להשפיע עליו), ועוד ועוד שטויות, כאילו יש לקללות הללו כוח אמתי במציאות, ואלה תפישות מאגיות מובהקות שיסודן בעבודה זרה.
אך החמור מכל, היא מסיטה את האדם מן האמת הנוקבת של ראש השנה ויום הכיפורים והיא עשיית חשבון נפש, במקום ללמד את הציבור שחשבון הנפש האמתי והתשובה והחרטה והשיבה אל ה' היא העיקר בעשרת ימי תשובה, החדירו לנו כל מיני הוזי הזיות אליליים את התפילות הללו אשר ממקדות את תשומת הלב בימים הללו לעניינים שוליים ביותר שתוקפם ההלכתי מוטל בספק.
ולכן, הנני נוהג לצאת מבית הכנסת בעת אמירת הזיות כאלה ואחרות ולא רק מפני שלא קיללתי ולא נשבעתי ולא איררתי שום אדם, אלא בעיקר כדי שלא להיות שותף למעשה השוטים עמי הארצות ושלא להרגיל את מחשבתי להזיות בשמיעת נוסחים מהובלים, אשר מדרדרים את העם להשקפות רעות ואף מחדירים לו הזיות ביחס למטרתם של ראש השנה ויום הכיפורים.
ויתרה מזאת, יש בהיתר הזה חינוך גרוע, כאילו האדם יכול לשקר לרמות ולכזב במשך כל השנה שעברה וכל השנה שלאחריה, שהרי יש לו פוליסת ביטוח שאומרים בבית הכנסת... ובמלים אחרות, במקום לחנך את בני האדם לערך העליון של מוצא שפתיך תשמור ועשית, וליושר המחשבה והדיבור שיהא מה שבלבו הוא מה שבפיו, פותחים לאנשים פתח נרחב להמשיך ולכזב בחייהם היומיומיים, שהרי בעשרת ימי תשובה יש באפשרותם למחוק הכל ולפתוח דף חלק, שלאחריו הם ימשיכו במעלליהם באישורו של הקב"ה...
האמת שנושא זה יחד עם הנושא של תפילת "כל נדרי" ראויים למאמר נפרד, ולבחינת השאלה האם בכלל היתר מסוג זה מועיל מבחינה הלכתית. נושאים אלה נמצאים בתוך הרשימה הארוכה של המאמרים שטרם כתבתי, ויהי רצון שאזכה לחקור גם בנושאים אלה לעומק.
בינתיים, עיון קל בתפילה הזו מעלה שהיא מלאה וגדושה בהזיות כגון שבועות בשמות קדושים שהיא עבודה זרה או שבועות בהקיץ או בחלום (וכי יש תוקף לנדר שננדר בחלום? מהי השוטות הזו?!), וכן בהיתר של קללות ואירורים וחרמות ושמתות שהאדם קילל את עצמו או את אחרים (ורק חולה נפש יקלל את עצמו ועוד יחשוב שיש לקללתו כוח להשפיע עליו), ועוד ועוד שטויות, כאילו יש לקללות הללו כוח אמתי במציאות, ואלה תפישות מאגיות מובהקות שיסודן בעבודה זרה.
אך החמור מכל, היא מסיטה את האדם מן האמת הנוקבת של ראש השנה ויום הכיפורים והיא עשיית חשבון נפש, במקום ללמד את הציבור שחשבון הנפש האמתי והתשובה והחרטה והשיבה אל ה' היא העיקר בעשרת ימי תשובה, החדירו לנו כל מיני הוזי הזיות אליליים את התפילות הללו אשר ממקדות את תשומת הלב בימים הללו לעניינים שוליים ביותר שתוקפם ההלכתי מוטל בספק.
ולכן, הנני נוהג לצאת מבית הכנסת בעת אמירת הזיות כאלה ואחרות ולא רק מפני שלא קיללתי ולא נשבעתי ולא איררתי שום אדם, אלא בעיקר כדי שלא להיות שותף למעשה השוטים עמי הארצות ושלא להרגיל את מחשבתי להזיות בשמיעת נוסחים מהובלים, אשר מדרדרים את העם להשקפות רעות ואף מחדירים לו הזיות ביחס למטרתם של ראש השנה ויום הכיפורים.
ויתרה מזאת, יש בהיתר הזה חינוך גרוע, כאילו האדם יכול לשקר לרמות ולכזב במשך כל השנה שעברה וכל השנה שלאחריה, שהרי יש לו פוליסת ביטוח שאומרים בבית הכנסת... ובמלים אחרות, במקום לחנך את בני האדם לערך העליון של מוצא שפתיך תשמור ועשית, וליושר המחשבה והדיבור שיהא מה שבלבו הוא מה שבפיו, פותחים לאנשים פתח נרחב להמשיך ולכזב בחייהם היומיומיים, שהרי בעשרת ימי תשובה יש באפשרותם למחוק הכל ולפתוח דף חלק, שלאחריו הם ימשיכו במעלליהם באישורו של הקב"ה...