וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ
רש"י: "הנה נא ידעתי - מדרש אגדה שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות שבשניהם ועכשיו על ידי מעשה. דבר אחר שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביופיה. ופשוטו הנה נא - הגיעה שעה שיש לדאג על יופייך;
ידעתי - זה ימים;
כי יפת מראה את - ועכשיו אנו באין בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושיים, ולא הורגלו באשה יפה. ודומה לו: הנה נא אדוני סורו נא."
שד"ל: "ידעתי - נ״ל שאינו חוזר למה שסמוך לו בלבד, אלא גם למקרא שאחריו, ידעתי שאת יפת מראה, באופן שכאשר יראו אותך המצרים יהרגוני. והענין כדברי רש״י כי המצרים מכוערים ושחורים, ואנשי ארם נהרים יפים ולבנים."
כיצד עלינו להגיב להערות אלו של רש"י ושד"ל? האם יש איזה שהוא רמז בפסוק שזה מה שאברם אמר?
האם ניואנסים של הפסוק מאפשרים, אפילו במובן הרחוק ביותר, פרשנות כזו?
הנה מה שכתבתי בעניין במאמרי על רש"י חלק ט:
דוגמה שנייה
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (יב, יא), רש"י פירש שם: "ופשוטו של מקרא, הנה נא, הגיע השעה שיש לדאוג על יופייך, ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הורגלו באשה יפה".
פירושו של רש"י הזה לא נמצא בשום מדרש, ואיני יודע מאין לו שאנשי ארץ מצרים בתקופתו של אברהם אבינו היו אנשים שחורים, ולמיטב הבנתי אין לו שום יסוד להזיה הזו. ויתרה מזאת, איני יודע מדוע הוא אומר שהאנשים השחורים הם אנשים מכוערים? והלא בני האדם כהי העור בריאים חזקים ונאים יותר מבני האדם הלבנים, וככל שבני האדם ורדרדים יותר כך הם חלשים יותר מבחינה גופנית, ובעלי נטייה למחלות עור ומחלות גנטיות ואחרות. וכן כתוב בשיר השירים (א, ה): "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה", וכן כתוב בספר במדבר (יב, א): "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח", ופירש שם אונקלוס: "וּמַלֵילַת מִריָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל עֵסַק אִתְּתָא שַׁפִּירְתָא דִּנסֵיב אֲרֵי אִתְּתָא שַׁפִּירְתָא דִנסֵיב רַחֵיק".
כמו כן, עם-ישראל המקורי הוא עם שגוון עורו הוא בין הלבן לשחור, וכך נאמר במשנה במסכת נגעים (ב, א): "בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה. ר' ישמעאל אומר: בית ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע, לא שחורים [ככושים] ולא לבנים [כגרמנים] אלא בינוניים", כלומר עם-ישראל אינם לבנים כגרמנים ולא שחורים ככושים, אלא כמו שאומר רבנו שם בפירושו: "בגוון ממוצע בין הלבן והשחור" – ובמלים אחרות, תימנים?
לצערי הרב, פירושו זה של רש"י עודד מאד את הגזענות האשכנזית המתנשאת, וזכורני כאשר הייתי בגן הילדים האשכנזי ברמת-אביב, נהגו ללעוג לי ילדי האשכנזים שאני כושי או כושי-סמבו, אף שצבע עורי הוא כאשכרוע. כלומר, כל מי שאינו לבן כמותם מיד הופך להיות "כושי", ולא היה אכפת לי כלל שיאמרו עלי שאני כושי, אלא שכוונתם הייתה שאיני נמנה על "הגזע הארי הלבן" כמותם, ולכן הנני תת-אדם ביחס לעליונותם המדומה. צבע עורי שהוא כאשכרוע השפיע מאד על היחס של המורים והתלמידים כלפיי, וגרם לי לרגשי נחיתות קשים אשר נטעו בי את המחשבה הכוזבת שנועדתי לביבים. מחשבה זו חיבלה מאד בהצלחתי בתחילת דרכי וייאשה אותי מן השאיפה להשקיע ולהצליח, ויש להוסיף ולומר בתום קריאת מגילת אסתר: "ארורים גרמנים" – "ברוכים תימנים", שהרי רבים הם התימנים שירדו לביבים ואיבדו את חייהם כתוצאה מהפסיכולוגיה המתנשאת של האשכנזים.
וראה גם מה שכתבתי במאמרי על רש"י חלק יב, אשר קשור לענייננו:
דוגמה שניה
בבראשית (יח, ד) נאמר כך: "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ", רש"י פירש שם כך: "וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם – כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה-זרה לביתו".
דומני שכל ילד בישראל ששמע על הכנסת האורחים של אברהם אבינו, למד ששלושת המלאכים נדמו לאברהם אבינו כערבים, ומכיוון שהערבים עובדי עבודה-זרה, אברהם אבינו הקפיד שירחצו את רגליהם... אולם, למרבה הפתעתי לא נזכר במדרשים שקדמו לרש"י שמדובר בערבים! והנה לשון מדרש בראשית רבה (נ, ד): "אל בית עבדכם ולינו ורחצו – אברהם מקדים רחיצה ללינה ולוט מקדים לינה לרחיצה, אלא אברהם מקפיד על טינופת עבודה-זרה לפיכך הקדים רחיצה". זאת ועוד, במדרש שם (נ, ב) נאמר במפורש שהמלאכים נדמו בדמות אנשים: "אברהם שהיה כוחו יפה [=מעלתו הרוחנית] נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על-ידי שהיה כוחו רע נדמו לו בדמות מלאכים".
רק בשני מדרשים מאוחרים, האחד הוא "מדרש לקח טוב" (בר' שם) שחובר במקדוניה (יוגוסלביה לשעבר) בערך בשנת 1090 (רש"י חי בין השנים 1040–1105), והאחר הוא "מדרש ילקוט שמעוני" (וירא, רמז פב) שלדעת החוקרים חובר בפרנקפורט שבגרמניה בתחילת המאה הי"ג – רק בשני מדרשים אלה, שאין ספק שהם ינקו מפירוש רש"י ובית-מדרשו, נזכר שמדובר בערבים! ורק במדרש ילקוט שמעוני המאוחר נאמר שהערבים הם גם עובדי עבודה-זרה ובדיוק כלשונו של רש"י!
ובמלים אחרות, רש"י או פרשן שוטה אחר החליט על דעת עצמו שמדובר בערבים, ואף שגה לחשוב שמה שהערבים משתחווים לאבק רגליהם כאשר הם כורעים בתפילתם, שמדובר בעבודה-זרה! והנה לנו עוד תכסיס מתכסיסי בית-המדרש האשכנזי: מצד אחד הם מחדירים לנו את השקפות הגויים הנוצרים, שהרי רש"י למעשה טוען שהם אינם עובדי-אלילים באמונת ההגשמה ובשלל ההזיות המאגיות האליליות שלהם; ומצד שני, הם מציגים את המוסלמים המייחדים כעובדי-אלילים מן הסוג הגרוע ביותר.
וידועה ומפורסמת תשובת רבנו בעניין הישמעאלים (סימן תמח), והנה מעט מדבריו:
"אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה-זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומליבם והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי, [...] וטעותם וטיפשותם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושעי ורשעי ישראל [שמגבעתם אמה וזקנם אמה ומדברים מחציין], אבל בייחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל".
בנוסף לשגיאותיו של רש"י ביסודות הדת, יש כאן לפי דעתי השקפה גזענית מובהקת, מפני שרש"י למעשה מציג את הערבים כיצורים הנחותים ביותר עלי-אדמות, וממילא היהודים אשר מגיעים מארצות האסלאם הם היהודים הנחותים ביותר מקרב כלל אחיהם היהודים, ובמיוחד ביחס ליהודים שמוצאם מארצות אירופה. ביטוי להשקפה הגזענית הזאת מצאנו גם בדבריה של ראש-הממשלה לשעבר גולדה מאירסון, אשר אמרה על העולים מארצות האסלאם, שהם "הביאו את הקיפוח והאפליה אתם במזוודותיהם" – כאילו נחיתותם נובעת מעצם העובדה שהם באים מארצות נחותות מבחינה טכנולוגית וחברתית.