בבקשה אל תצחקו על השאלה שלי כאן. יש סיפורים רבים של רבנים חסידיים, או מקובלים, שנראים כאילו הם עושים ניסים. עכשיו אני בהחלט יודע הרמב"ם מבטל את הסיפורים האלה - ובבקשה אל תענה לי פשוט עם ציטוטים של הרמב"ם אשר קובע כי הוא לא מאמין בכל זה בלי להסביר לי את ההצדקה ההגיונית להשקפתו. השאלה שלי היא איך זה באמת הגיוני לפטור את כל האירועים האלה? האם זה באמת הגיוני להגיד שכל האנשים שאומרים שהם ראו את הבאבא סאלי מוזג כמות אינסופית של אראק מהבקבוק שלו, שכולם משקרים? אלא אם כן אנו אומרים כי באבא סאלי עשה טריק - אם כי אנשים רבים אומרים שהוא בבירור לא היה לו צינור מוסתר מתחת לבגדים שלו. אבל מה עם אנשים שאמרו שהם היו במכונית איתו, שהיה ריק מגז אבל המכונית המשיכה לנהוג? האם עלינו לומר שוב שהאנשים האלה כולם משקרים? או מה עם אנשים שלא היו להם ילדים במשך עשרים שנה, ואז הרב החסידי אמר להם שאם יאכלו מלווה דמלכא, יהיו להם ילדים בתשעה חודשים, וזה בדיוק מה שקרה? או סיפורים של אנשים שהיו חולים, והרופאים הטובים ביותר אמרו שאם ארבעים שנות ניסיון שלהם אף אחד לא התאושש אי פעם ממחלה זו, ואז המקובל נתן ברכה לחולה, או שהוא סיפר לחולה או למשפחתו לעשות מעשה מסוים, ופתאום המחלה נעלמה. האם אנחנו באמת אמורים להגיד שהרופאים משקרים, ושכל הסיפורים האלה בדיוניים? כיצד ניתן להסביר באופן רציונלי את כל ההתרחשויות הללו? האם זה באמת הגיוני לפטור אותם בקלות כזאת? אין לנו חובה לחקור אותם, וללכת בעקבות הראיות בכל מקום שהיא מובילה? האם זה לא נכון שלפעמים הרציונליסטים מתלהמים מדי בגישה שלהם לכל הסיפורים האלה - גם אם אנשים מכובדים מאוד מעידים ?עליהם
top of page
כדי לראות את זה בפעילות, יש לעבור לאתר הפעיל שלך.
12 תגובות
bottom of page
הנה מה שרבנו אומר באגרותיו (מהד' קאפח), עמ' קסג-קסד:
"אמר משה, כבר קדמו לי דברים בפרק שלפני זה במחלות הנפשיות. ומטרתי בפרק זה להדריכך הדרכה [1] המועילה לך מאד בהשקפתך ודעותיך. והוא, שכל אדם שיספר לך דברים שראה אותם והשיגם בחושיו [2], ואפילו היה אותו האדם בעיניך בתכלית הנאמנות והיושר ומעלת ההגיון והמידות, התבונן במה שמספר לך אותו, אם היה רוצה במה שאמר שהוא ראה, לחזק בכך השקפה שנראית לו, או שיטה שהוא סובר אותה, חשדהו במה שאמר שהוא ראה אותו, ואל יבלבל את מחשבותיך באותם הסיפורים, אלא בחן אותם ההשקפות והשיטות כפי שמחייב העיון, בלי לשים לב למה שאמר שהוא ראה בפועל, בין שהיה אותו המספר אחד או קבוצה מבעלי אותה השקפה. כי השאיפה [3] מביאה את האדם לדברים רעים, ובפרט בעת הריב והוויכוחים".
הערותיו של מָרי שם:
[1] עניינה עצה והדרכה טובה ומועילה מאד, הבאה רק מתוך דאגה כנה לטובה.
[2] אפילו אם יאמר לך שראה אותם בעיניו ומישש אותם בידיו, אם היו דברים שאין השכל הישר הבלתי משוחד מחייבם -- אל תאמן לו, ואפילו דברים שהשכל מקבלם, אם אין עליהם הוכחה ממקור אחר בלתי חשוד ובלתי משוחד -- אל תאמן לו, וכבר מסר לנו חז"ל כלל זה בקצרה: "אמר ר' אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה -- שומעין לו, ואם לאו -- אין שומעין לו" (יבמות עז ע"א; צח ע"א; קדושין ע ע"ב; בכורות לח ע"ב).
[3] השאיפה לאמץ ולחזק את השקפותיו הזיותיו ודמיונותיו, בין שהם שלו, בין שחינכוהו עליהם הוזים שכמותו, בין ששמעם מ"חכם בר סמכא" ונבלעו בדמו, כי כך היא דרכם של בני אדם.