הרמב"ם על מי שמתנגד אידיאולוגית לישון בסוכה

למען ההגינות והצדק בבקשה ללמוד כל הסוגיה (מגמרא עד שו"ע סימן תרל"ט) ראה בפרט סימן תרלט סעיף ב ברמ"א ובצפנת פענח על הרמב"ם. הרבי לא חידש שום חידושים בשיחה, הכל כתוב בשו"ע ובצפנת פענח, הטענה שהרבי חילף ח"ו מצוה, זה שקר, זה ביאור של הצפנת פענח (הגאון הרוגוצ'ובר) על הרמב"ם

ראה השיחה פה https://hebrewbooks.org/14952 לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 211

יש ספרים שו"ת מנחם משיב נפשי עם מכתבים מכל הגדולי הדור להרבי. כולם כיבדו את הרבי. https://tablet.otzar.org/?lang=en#/b/169947/p/1/t/1678856723008/fs/0/start/0/end/0/c

בספריית אגו"ח שמור אחד הספרים ששלח הרב אהרן חיים צימרמן (זצ"ל) לרבי, ועליו ההקדשה: "לגאון ישראל חד בדרא ממש, מהר"ר מנחם מענדיל שניאורסון שליט"א האדמו"ר מליובאוויטש. בברכה והוקרה. אהרן חיים הלוי צימרמן".

הרב צימרמן החזיק מהרבי ביותר, לאחר שהתוודע לגאונותו בתורה. הוא טען שחסידי חב"ד הינם היחידיים בדורנו שיכולים ללמוד, כיון שהם שומעים את תורתו של הרבי - אך גם הם לא לומדים כראוי...

בהזדמנויות רבות היה נכנס ל-770 לשוחח עם הרבי בלימוד, כשכל שיחה כזו הייתה מתנהלת בגאונות עצומה ומראי מקומות "עפו" במהירות בחלל האויר. איש מן הצד, למדן ככל שיהיה, לא היה יכול לעמוד על מהלך הדברים, כאשר ר' חיים היה מציין מראי מקום אחד, והרבי מיד מחזיר לו במראה מקום נגדי, וכן הלאה - תוך שהם עוברים בין כל מסכתות הש"ס ומפרשיהם. משיחות אלו יצא ר' חיים נרעש.

מסופר כי פעם הגיע לרבי ואמר לו, כי הגיע למסקנה שאת כל סדר קדשים אפשר לסכם בשלושה נקודות עיקריות. הרבי הגיב שניתן אפילו בנקודה אחת... ר' חיים יצא מכליו.

כאשר יצא לאור ספרו "אגן הסהר", הכניס לרבי את ספר הביכורים מהדפוס. הרבי קיבל את הספר, עבר עליו תוך כחצי שעה והוציא תשובה בה הקשה על חלקים עיקריים מהספר[1]. ר' חיים התפעל מאוד הן לנוכח המהירות בה עבר הרבי על הספר, והן מול השגותיו של הרבי אותן לא הצליח ליישב. הוא עדיין עמד על מסקנותיו. לאחר זמן, הגיע לדון עם הרבי בנדון, ולאחר שקלא וטריא בנדון - שכללה, כמובן, מראי מקומות שנזרקו שוב ושוב במהירות - נעצר, חשב לרגע ואמר כי אין לו כרגע תשובה, אך הוא עדיין נחרץ שהצדק איתו.

לאחר אותו דיון, ניגש אליו ר' יואל כהן (שהיה אחד הנוכחים שצפו בהשתאות בחילופי המקורות, מבלי לתפוס את פשר הדברים) - ושאלו, מהו המיוחד בדרך לימודו של הרבי. ר' חיים סירב להשיב, בטענה שבין כך לא יבין... אך לבסוף הסביר, כי בדרך כלל גם הגאונים הגדולים - בשעת לימוד סוגיא מונחים בה בעומק, מבלי להיות שקועים כל כך בסוגיות אחרות. כך אפשר למצוא אצל גדולי המפרשים, שלעיתים חוזרים בהם או משנים מעט את המסקנות שהגיעו אליהם בסוגיות אחרות. לעומת זאת הרבי, כל חלקי התורה פתוחים לפניו באותו רגע, וכל הסוגיות מתאימות ועולות בקנה אחד.

עוד מסופר, כי בהזדמנות התקשר למזכיר הרב חודקוב והעיר אותו בשעה ארבע בבוקר. להפתעתו של המזכיר, הסביר ר' חיים שהוא קיבל כעת מכתב מהרבי בנושא תורני, ולאחר שעבר עליו הוא מוכרח לומר: "הליובאוויטשער רבי הינו גאון עולם!"

(יש ר"ל שמדברים הוצאת שם רע אבל הכל הבל הבלים! תראו בעצמכם)

שלום לכולם

"תלמיד משה" אין בסוגייה של חב"ד שום אידיאולוגיה. ופתחתי פעם ספר "צפנת פענח" ,ודעתי היא או שזה האיש היה על סמים קשים,או על אלכוהול לא מזוקק. דפוק בראש!

ואני אומר שחב"ד לא רק שהם פטורים מלישון בסוכה,אלא הם פטורים בכלל ממצוות.

והרי כתוב "המצטער מין הסוכה פטור" כגון "החולה" פטור. ומכיוון שהם חולים בראש האומללים, בהשקפת התורה היהודית את מי מעניין מה הם מסלפים או ממציאים?!

וחבל לבזבז הזמן על הזיות חב"ד. עדיף להשכיל מחילוני גמור במושכלות מאשר לבזבז את הזמן בהזיות חב"ד הנוכלים. ואני אומר הדברים שאני עצמי חקרתי זו הכת מבפנים ומחוץ.

ומי שנופל ברישתם הנכלולית ואין לו ידיעות יסודיות מוצקות וחזקות, אין ספק שיפול ברישתם. והם יודעים העבודה טוב טוב.

לסיכום: אי אפשר רמב"ם וחב"ד ביחד לעולם! ומי שמחבר בניהם או שיש לו בעיה בהבנת "יסוד היסודות" או שהוא לא לומד בכלל טוב.

חמורים בלא דעת =חב"ד.

שבת שלום וחג שמח לכולם.

1) ''הרב יוסף רוזין בספרו צפנת פענח מדייק מלשונותיהם של חז"ל בגמרא והרמב"ם בספרו בכתיבתם את חיובי האדם בסוכה.

רמב"ם הלכות סוכה פרק ו הלכה ה: "כיצד היא מצות הישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה... שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים",

כי מוכח מכך, שמצוות המגורים בסוכה 'מחייבת' אכילה ושתיה (דירה בסוכה משמעותה לאכול ולשתות), לעומת זאת השינה בסוכה אינה מצוה חיובית אלא מצוה שלילית; כלומר שדין הוא על השינה, כי אם האדם יושן במשך ימי חג הסוכות, אסור לו לישון מחוץ לסוכה, אבל אין כלל מצוה חיובית לישון בסוכה בדווקא, ונמצא שהשינה אינה חלק ממצוות הדירה בסוכה,

ולכן רק בהלכה שלאחריה בהלכות סוכה פרק ו הלכה ו כותב הרמב"ם: "אוכלין ושותין וישנים בסוכה". ולסברתם איסור השינה מחוץ לסוכה אינו משום שהוא חלק מהמצווה(האקטיבית), אלא שבשינתו מחוץ לסוכה מראה האדם שאין דירתו בסוכה, ולכן ישנו איסור לישון חוץ לסוכה.''

2) מרי אדיר אנא התייחס בטובך לשאלה הבאה - שלדעתי משמעותית מאוד:

אם פירושם לעיל לניסוח הרמב"ם הוא שקרי, עלינו להציע הסבר חלופי לאופן המוזר שבו הרמב"ם מנסח מצווה זו בשתי ההלכות הנפרדות הללו - ואכן, כפי שהם מדגישים, הרמב"ם מפריד בין האכילה והשתייה משינה, ומדוע הרמב"ם לא כתב את הכל בהלכה אחת ישירה: "כיצד היא מצות הישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ויושןודר בסוכה..."??

https://www.mechon-mamre.org/i/3606.htm

חז"ל אמרו: המצטער פטור מן הסוכה, כגון חולה או זקן וכיו"ב, הם לא העלו על דעתם שיקומו מינים במהלך הדורות, שיסברו שהסוכה "קדושה מדי" בשביל לישון בתוכה.

ועמך הסליחה, אך קריאת דברי ההבל של חב"ד מייגעים אותי ומסבים לי צער, ואף מכלים את זמני מלעסוק בעניינים חשובים ואמתיים, ולכן איני רואה שום טעם לעיין בהם או להתייחס אליהם, ואם אצטרך להתייחס לכל שטות שהם אמרו אוי לי ואבוי לנפשי.

וזכותי המלאה להתייחס אליהם בדרך זו, ולא רק זכותי אלא אף חובתי ההלכתית, לאחר שהוכחתי שהם מינים וכופרים באופנים החמורים ביותר, ואתה מוזמן לעיין בשני מאמריי על חב"ד שפורסמו באתר (הקלד "חב"ד" בחלון החיפוש באתר ותגיע אליהם).

די להראות שהם עיקמו את הטעם שהביאו חז"ל באופן קיצוני במיוחד, ובאמצעות פלפול מאגי הזייתי עיקמו את התורה-שבעל-פה ומחקו ממנה פרטי מצוה חשובים שקיבלנו ממשה רבנו בסיני.

אשמח אם תתרגם בכישרונך הברוך את דברי מנחם-מנדל כך שייקל עלי להתייחס עליהם.

שמעתי את הסברה הזו מחבר שהיה פעם חב"דניק, ומסיבה זו אנשי חב"ד גם לא שמים קישוטים בסוכה, מפני שהקישוטים פוגעים ב"קדושתה" לפי תפישתם.

ביחס לעצם השקפתם, נראה שהיא נוגדת לחלוטין את דרך חז"ל, אשר נהגו לעשות הכל בסוכה. ואם הם נוגדים את דרך חז"ל ברור שהם ממציאים להם דת חדשה ודרך חדשה, ושהם בגדר רפורמים.

כמו כן, אם הסוכה היא כל-כך קדושה, מדוע הם אוכלים ושותים בה? והלא לאכול ולשתות (ובמיוחד שתייה חריפה שמובילה לקלות ראש) זה בגדר ביזיון ופחיתות כבוד חמורה במקום מקודש. כלומר, חז"ל לא אסרו לישון בבית הכנסת, ולעומת זאת חז"ל אסרו לאכול ולשתות בו ולשוחח בו שיחה בטלה, כמו שהם עושים בעת סעודותיהם. נמצא אפוא, שתפישת "הקדושה" שלהם שגויה מיסודה, ולכן אין שום מקום לחומרה הדמיונית שלהם, שכל כולה נובעת כנראה מהזיות של "קדושה" מדומה.

ולמה הדבר דומה? שהקב"ה יצווה לבוא שלוש פעמים בשנה ליראות בבית המקדש, והם יטענו שהצפיפות בהר הבית פוגעת בקדושתם ובחסידותם או שהכבשים בימינו לא מספיק משובחים וקדושים לקדושת הקרבנות, ועוד ועוד הזיות מסוג זה.

ויתרה מזאת, נראה לי שיש כאן כפירה בתורה, שהרי בתורה-שבעל-פה קיבלנו ונצטווינו במפורש גם לישון בסוכה וכמו שרבנו פוסק בהלכות סוכה (ו, ה): "כיצד היא מצות הישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה", ולכן אם מנחם-מנדל עוקר את הפרט הזה מן המצוה, הרי שהוא בגדר כופר בתורה מפני שהוא טוען שהמצוה התחלפה והשתנתה מכפי שהיא ניתנה למשה רבנו בסיני, וכמו שרבנו פוסק בהלכות תשובה (ג, יז):

"שלושה הם הכופרים בתורה [שאין להם חלק לעולם הבא]: האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה; וכן הכופר בפירושה והיא תורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס; והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אף על פי שהיא הייתה מעם ה' כגון הנוצרים וההגרים [והחב"דניקים] -- כל אחד משלושה אלו כופר בתורה".

ודינו של מנחם-מנדל במיתת חנק, שהרי כך רבנו פוסק בהלכות יסודי התורה (ט, ב):

"לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם, ולא איש אל ויכזב".