הרמב"ם על הגוי

המצוות משפיעות על מידות הנפש, וזו מטרת רוב המצוות לדעת רבנו, לאזן את מידות הנפש, ואין כאן המקום להאריך בכך. ראה לדוגמה מאמרי: "מדוע נאסרו המאכלות האסורות?", וכן מאמרי: "האם מי שאוכל כלב נהיה מטומטם?", ובמיוחד עסקתי בנושא הזה בשני מאמרים בסדרת "מצוות משנה תורה", "שביל הזהב של הרמב"ם", וכן: "תחלואי הנפש וריפוים", ובעוד מאמרים שאיני זוכר כעת.

וברור שלא התכוונתי להשפעה מאגית (וצר לי על אי ההבנה הזו, כי המאגיה הינה השורש והיסוד לכל סוגי ומיני העבודה-הזרה), אלא במעשים אשר משפיעים באופן ישיר על הנפש ומעצבים אותה, וכמו שביארתי במאמריי שנזכרו לעיל. אך לצערי משנתו של רבנו הרמב"ם נדחקה לקרן זווית, ולא רבים יחכמו.

גם ישראלי שאינו מקיים תורה ומצוות, מקיים אי-אלו מצוות, גם אם הוא לא מגדיר את עצמו כדתי. כלומר, יש למצוות התורה השפעה מסוימת על החברה כולה.

ראה לדוגמה את שלילת ההצעה להקים את מדינת היהודים באוגנדה בקונגרס הציוני בראשית המאה ה-20 (השישי והשביעי). חברי הקונגרס הציוני היו חילוניים גמורים, הרבה יותר מהחילוניים של ימינו, וחלקם היו על סף התבוללות (כמו הרצל ודומיו). ולמרות זאת, בסופו של דבר נדחתה ההצעה להקים את מדינת היהודים באוגנדה, למרות שאוגנדה הייתה גן עדן ביחס לארץ ישראל באותם הימים: ארץ עשירה במחצבים, מעולה לחקלאות, עתירה בכוח אדם זול (עבדים), וללא אויבים מרים מסביבה. ולמרות זאת, אותם חילוניים על סף התבוללות סירבו בתוקף להקים את מדינת היהודים באוגנדה אף שבתחילת המאה ה-20 כבר החלו פוגרומים ביהודים, כמו פרעות קישינב האיומות, ונציגי קישינב, אגב, היו מראשי המתנגדים להקמת מדינה יהודית באוגנדה!

ביחס למצות מילה, עיין בדברי רבנו במורה (ג, מט), וכֹה דבריו שם:

"וכן המילה, לדעתי אחד מטעמיה מיעוט התשמיש והחלשת האבר הזה כדי שימעט בפעולה זו ויתאפק ככל האפשר. וכבר חשבו כי המילה הזו היא השלמת חיסרון בבריאה, ומצא כל מפקפק מקום לפקפק ולומר, היאך נעשו הדברים הטבעיים חסרים עד שיצטרכו להשלמה מבחוץ, עם מה שיתבאר מתועלת אותו העור לאותו האבר. ואין המצווה הזו להשלמת חיסרון הבריאה, אלא להשלמת חיסרון המידות, ואותו הנזק הגופני הנעשה באבר זה, הוא המטרה, אשר לא יתקלקל בו מאומה מן הפעולות שבהן יציבות האדם, ולא בטלה בה ההזרעה, אבל פחתה בה הלהיטות והתאוותנות המופרזים מכדי הצורך. והיות המילה ממעטת כוח הקישוי, ואפשר אף מיעוט ההנאה, הוא דבר שאין בו ספק, כי האבר כאשר הוטף ממנו דם והוסר המגן שלו מראשית גדילתו, אין ספק שהוא נחלש. ובפירוש אמרו חכמים ז"ל, הנבעלת מן הערל קשה לפרוש. וזהו הגדול בסיבות המילה לדעתי. ומי החל במעשה זה? הלא אברהם אשר נתפרסם מפרישותו מה שכבר הזכירו חכמים ז"ל, באומרו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".

גם טעמו של איתמר נאה ויאה, כי ברית המילה הינה תזכורת לייעודו ולייחודו של האדם היהודי, ורבנו מביא את הטעם הזה בהמשך דבריו במורה שם.

קצרו של דבר, אין צורך להקשות, יש צורך ללמוד.

תודה על התשובה, אמשיך ואקשה ברשותך: "הייתה וישנה לתורה השפעה..." - מה טיבה של 'השפעה' זו? אני די בטוח שאתה לא מתכוון להשפעה מיסטית שפועלת במציאות.. אז מה הערך בישראלי שלא מקיים תורה ומצוות, ושאין לו שום קשר לעבודת ה', שאביו מל אותו? זה מפחית ממנו את יצר המין??

ראה מאמרי: "בעל חיים בצורת אדם ותבניתו", והוא נכון לגבי יהודים וגויים כאחד. ובמלים אחרות, סגולת ישראל אינה נובעת מעצם היות האדם יהודי, אלא מכוח המצוות שהקב"ה נתן לנו אשר מבדילות אותנו מן הגויים -- כלומר מכוח התורה.

ורוב עם-ישראל מקיימים מצוות ברמה כזו או אחרת, אף שאינם מוגדרים בהכרח כ"דתיים", כלומר, הייתה וישנה לתורה השפעה על חוגים רחבים של יהודים, גם מאלה אשר אינם מגדירים את עצמם כדתיים או אפילו כמסורתיים.

לדוגמה, מצות מילה אשר כל עם ישראל מקיים, נועדה בראש ובראשונה להפחית את ייצר המין והנהייה אחרי הזימה והתועבה -- נמצא, שכל עם-ישראל ככלל, פחות נוטה אחר התועבות מאומות העולם, בזכות מצות המילה, דהיינו בזכות התורה.

ומכוח התורה הזו, היהודים ככלל נוטים פחות אחרי תאוותיהם הבהמיות מאשר הגויים, וזו הסיבה לכך שהם נבונים וחכמים יותר. כי הם ידעו לדחוק את הייצר ולהשקיע את מרצם במדעים ובלימוד החכמות, שירוממו אותם מעל הגויים.

שלום, "ורובם הגדול של הגויים, רוב אם לא כל מעשיהם הם מצד היותם בעלי חיים, וכמעט כל שאיפתם היא השגת הנאות העולם הזה ותאוותיו" - תיאור זה יכול להיאמר גם על רוב היהודים כיום. רוב האנשים היום מנסים להשיג את הנאות העולם הזה. האם הרמב"ם היה מגדיר גם ישראלי כזה 'בהמה'? בעצם, עיקר השאלה שלי היא, האם יש לשיטתו הבדל מהותי ש'טבוע בעצמיות' בין ישראלי לבין גוי, או שישראלי שרחוק מעבודת ה', ורודף אחרי הנאות העולם הזה, אין הבדל בינו לבין גוי?

(האם יש זכר ל'סגולת ישראל' אצל הרמב"ם?)

התורה חייבה אותנו לסייע מבחינה סוציאלית לגר תושב -- וחי עמך.

לעומת זאת, חסיד אומות העולם שסיכן את עצמו כדי להציל נפשות יהודים, לפי דעתי ראוי לתת לו כבוד גדול (פרסים, אותות הוקרה וכיו"ב), וכן ראוי לתת לו תמיכה כלכלית אם הוא נזקק. וכל זאת כדי להוקיר לו תודה, וכן כדי לעודד אחרים לנהוג כך, וכן כדי למנוע חילול ה' שלא יאמרו הגויים, ראו את היהודים, יותר גרועים מן הבהמות, זונחים ונוטשים את אלה אשר מצילים את חייהם...

שים לב, שדייקתי לכתוב לעיל: "רוב הגויים" ולא כולם.

ואין ספק שגוי אשר מסכן את חייו כדי להציל יהודי הוא מ"חסידי אומות העולם" אשר יש להם חלק לעולם הבא, ועלינו להתייחס אליהם בכבוד רב מאד, ואף לסייע להם כמו שמסייעים לגר תושב, ואף יותר מכך לעניות דעתי.

כי רוב הגויים בהמיים, כלומר רוב פעולותיהם נובעות מטבעו הבהמי של האדם ולא מהגיונו השכלי.

ליתר ביאור ראה דברי רבנו בהקדמתו למסכת אבות, הפרק החמישי, עמ' רנו:

"לפי שאדם, אם ניגש ואכל מאכל ערב לחיך, ריחו טוב, מאכל תאווה, והוא מזיק ואפשר שיהא גורם למחלה מסוכנת או אף גם לאיבוד לגמרי -- הרי הוא והבהמה שווין, ואין זה מעשה אדם מצד היותו אדם אלא מעשה אדם מצד היותו בעל חיים, נמשל כבהמות נדמו".

ורובם הגדול של הגויים, רוב אם לא כל מעשיהם הם מצד היותם בעלי חיים, וכמעט כל שאיפתם היא השגת הנאות העולם הזה ותאוותיו.

תוכל לקרוא עוד על נושא זה במאמרי: "בעל חיים בצורת אדם ותבניתו".