1) האם הרמב"ם יסכים עם דבריו החכמים והרציונליים של הרלב"ג?
2) והאם הרמב"ם ידחה את הזוהמה האידיוטית של (ר)מב"ן?
בראשית יב י: וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ
הרלב"ג:
"התועלת הראשון הוא במידות, והוא החריצות על בקשת ההכרחי לאדם לעמידת גופו מהמזונות וממה שיִּדְמֶה להם. הלא תראה שאברם — עם שכבר הבטיחוֹ ה׳ יתעלה בהצלחת קניניו — התעורר מפני הרעב שהיה בארץ כנען ללכת לארץ מצרים, ולא נמנע מההליכה שם מפני מה שציוהו ה׳ יתעלה שישב בארץ כנען. כי אין מצוות ה׳ יתעלה כי אם להיטיב לאדם, לא שימות בסיבתם, ולזה ידע אברם שרצון ה׳ יתעלה היה שיסור משם לבקשת הטרף. ועוד שהכוונה היתה בהליכת אברם לארץ כנען, כדי שיהיה יותר מוכן אל שידבק בו השפע האלהי, וזה לא יתכן עם הרעב וחסרון המזונות, ולזה היה יותר טוב שילך לו משם אל המקום אשר יִמָּצְאוּ שם המזונות עד שיכלה הרעב..."
בניגוד לדבריו החכמיים והרציונליים של החכם הגדול הרלב"ג, הנה דבריו הדוחים - מילים הגורמות ליהודים לנטוש את היהדות ולגויים ללעוג ולבוז ליהדות - של השוטה האלילי משה בן נחמן:
1) "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח באלהיו שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים לעזור ולהכשיל (דברי הימים ב כ״ה:ח׳)."
2) "גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה מתחלה מפני הרעב עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה, במקום המשפט שמה החטא."
בנוסף לטמטום הבלתי הגיוני של דבריו, משה בן נחמן לא רק משמיץ את אברהם, אלא שבצורה הדוחה ביותר הוא אפילו משמיץ את אלוהים וגורם לחילול השם עצום בזה שהוא הופך את אלוהים לברברי מתועב שמעניש באופן הכי לא פרופורציונלי שאפשר.
לפניכם פנינה נוספת של רלב"ג החכם - פנינה העומדת בניגוד גמור לטמטום המגעיל של כל החיות המיסטיות המגנות את אברם על התנהגותו כאן עם שרי:
"התועלת השלישי הוא גם כן במידות, והוא שכשיבוא ההכרח שיגיע הרע לאדם, ראוי שיסתכל האדם באיזה אופן יתכן שיגיע לו יותר מעט מהרע, ויבחר בו, ולא יתרשל מזה מפני הרע שיקרה לו, כי ראוי שיהיה נבחר הרע היותר מעט לברוח מהרע היותר רב. הלא תראה שאברם בחר לרדת מצרימה, לברוח מהרעב שהיה בארץ כנען, ואף על פי שהיה נכון המקום ההוא אל שיקרה לו מהגנוּת שתתגאל אשתו בזימת הארץ. והנה ראוי שתדע שלא היה בזה חטא לאברם, כי שרה תעשה באונס מה שתעשה מזה, ולזה לא תֵּאָסֵר מפני זה לבעלה אפילו אחר נתינת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז״ל באסתר: אסתר קרקע עולם היתה (סנהדרין עד, ב). ואם היה אברם בוחר סבל הרעב — אשר היה אפשר שימות בו — על סבל מה שאפשר שיקרה לשרה מהגנוּת, היה חסידות של שטות, כאומרם בשלישי מסוטה (כא, ב): היכי דמי חסיד שוטה? כגון דחזי דטבעה אתתא בנהרא, ואמר לאו אורח ארעא לאצולה ולאיסתכולי בה."
א) דברי הרלב"ג נאים, ועל הפסוק במשלי (כח, יח): "הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת", רס"ג מפרש פירוש דומה, בפירושו הקצר כתב: "ומי שנעקשו לו שתי דרכים שיפול באחת מהן", ובפירושו הארוך כתב: "ועניין ונעקש דרכיים, הוא מה שאומרים בעלי המוסר, מי שנפל בין שני דברים יבחר את הקל שבהם. לפי שאין שום מאורע שיארע שימצא לו אופן ניהול שיהיו כל צדדיו טובים שאין בהם שום צער, אלא הכרחי שיהיה צער מסוים באיזה צד שבו, אלא שזה יהיה ברב או במעט. ולפיכך ראו החכמים והנבונים לבחור את שאין בו נזק רב ולא להניח את הדבר מוזנח, ואז יבחר מי שאינו נבון את שיש בו הנזק הרב, ולפיכך אמר שלמה יפול באחת ["כלומר שהוא מצווה עליו שיפול באחת, ואל יניח לדברים להתגלגל מאליהן" (מָרי שם)], ואף-על-פי שלא באר איזו היא, הרי בלי ספק שהוא סמך שהחכמים ואפילו התלמידים לא יחשדוהו ברע וידמו שהוא ציווה לבחור את הקשה שבהם", ושם הוא מוסיף ומביא דוגמאות לעניין הזה.
ב) ביחס להרמב"ן, הוא אכן ראוי לכל מילות הגינוי. ובאחד ממאמריי על רש"י הראיתי שמי שנתן לו את ההשראה לפירושיו, ומי שהיה הראשון אשר האשים את אברהם אבינו בדברים מזעזעים היה רש"י (ראה לדוגמה מאמרי: "רש"י - ראש פרשני ההגשמה - חלק יו", בדוגמה האחרונה בסוף המאמר). והרמב"ן אף הוסיף חטא על פשע וכתב אף דברים חמורים מרש"י. ובמקומות לא מעטים רש"י משמיץ את גדולי האנושות והאומה, כגון אדם וחוה, אברהם אבינו, משה רבנו ועוד.
ג) ואכן אתה גם צודק שבדבריו האחרונים שהבאת שהוא מוציא לעז חמור על ה' יתברך. ועל זה נאמר שהתלמיד בן נחמן עלה על רבו שלמה יצחקי (וכמו שמחבר ספר הזוהר עלה על רבותיו המינים שהיו בצרפת ועוד, אשר נתנו לו את ההשראה לכל הזיותיו המאגיות האליליות), אך עדיין איני מתמקד בו, כי רש"י הוא ראש אבות הטומאה ומנהיג כל זרועות המינות הסכלות שבאו אחריו, כגון הרמב"ן.