בפרק לד כשהרמב"ם מדבר על הסיבות המונעות פתיחת הלמודים בענייני האלוהות יש קטע אחד שהוא קשה להבנה בהקשר למי הרמב"ם מדבר בקטע. הנה ציטוט: "ורוב החכמים כלומר: המפורסמים בחכמה 48 נגועים במחלה זו כלומר: דרישת התכליות והדיון בהם בלי עיון במצעיהם, ומהם מי שהביאתו הסכלות או בקשת השררה לזלזל באותן המצעים אשר אין ביכולתו להשיגן, או שמתעצל ללמדן, וידמה להראות שהם מזיקים או בלתי מועילים. ועם ההתבוננות האמת ברור וגלוי."
האם הרמב"ם מתכוון לחכמים שחיו בזמנו? האם הוא מדבר על יהודים? או כל החכמים בתחומים?
תודה רבה