הרמ"א הוא הסנדק של הלכה אשכנזית. ובכל זאת הנה דבריו הדוחים על מדע והרמב"ם:
"והנה אומר שכן הם דברי חכמינו ז"ל, כולם בנויים על צד החכמה האמיתית ואין בדבריהם נפתל ועקש אף על פי שלפעמים נראה לפי תחלת המחשבה שאין מסכימים לדברי החכמים הבאים על צד המופת; בפרט בעניין התכונה. ויסמכו מקצת החכמים את עצמן במה שאמרו ונצחו חכמי האומות חכמי ישראל.
גם בדברי הרב המורה שכתב שעניין התכונה לא היתה נשלמת בזמן הנביאים וחכמים הראשונים ויבהל המעיין לומר כי חכמים ז"ל לא ידעו דבריהם. אבל לא יחשוב האדם החס על כבוד קונו וכבוד חכמי התורה כן, אלא ידקדק בדבריהם, שבודאי נמצא תוך כל דבריהם כמו שנתבאר באלו המאמרים, שידעו סוד התכונה על צד שידעו אותן חכמי הגוים ויותר מהם שידעו גם כן דרכים אחרים אשר נעלמו מכל חכמי הגוים כמו שתבין ממאמרם בבראשית רבה וכו'."
1) מדוע הוא סגד לחז"ל כאלים?
2) מה דבריו כאן מספרים עליו כפוסק הלכה?
3) ומה דבריו מספרים לנו על עולם ההלכה האשכנזית שבנוי על שונא-האמת הפחדן הנתעב הזה?
4) זה באמת מדהים לגלות ללא הרף שללא כל יוצא מן הכלל ,כל בסיס שעליו נבנה העולם האשכנזי רקוב ורעיל במידה העמוקה ביותר.
בניגוד למילותיו המחליאות והמרושעות של הרימה, הנה מילותיו היפות ומעוררות ההשראה של רבי אברהם בן הרמב"ם:
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/agadot/hagada1-2.htm
"אין להאמין בדבר רק בגלל אומרו:
דע כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה, ולישא פני אומרה, ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לעניין אותו דעת אם אמת אתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל.
אינו מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גירעון וחסרון בהתבוננות מה שצריך להאמין בו, ומדרך התורה מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו הישר.
אמר השי"ת "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט" וגו'. ואמר "לא תכירו פנים במשפט" וגו'. ואין הפרש בין קבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו, כי האמת אתו בלי ספק, מפני שהוא אדם גדול הימן וכלכל ודרדע. שכל זה אינו ראיה אבל אסור.
ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלמות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריהם בביאור כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, [ולהאמין] אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה, שתכלית חכמתה בידם, ולהם נמסרה להורותה לבני אדם, כעניין שנאמר "על פי התורה אשר יורוך" וגו'.
אתה רואה החכמים, במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם, אומרים: "האלהים, אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתיה ליה". כלומר לא הייתי מאמין ביה, ואע"פ שהוא נביא, כיון שאין בידו יכולת להודיע העניין בכוונה מדרך הסברא והמשא והמתן, והדרכים שבהם ניתן התלמוד להידרש. ודי בזה ראיה ומופת, ולא נענעין להם עוד, כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמת ולא נתקיימו בגמרא דברי הרפואות.
וכעניין תקומה, שאמרו שמונע להפיל הנפלים, שלא נתאמת, וכיוצא בזה עניינים רבים שדברו פרק שמונה שרצים במסכת שבת וכו'. ובמקומותם אתרץ דברים שבחנו אותם הבוחנים ונשמעו ביניהם, וסמכו הם עליהם, ולא יודה על אמיתת עיון רופא אמיתי ולא שכל:
ודע, כי לא יתחייב בעבור מה שאמרנו שיהא מה שאמרו חז"ל -
אי כפית אכול, אי צחית שתה, אי בשל קדרך שדי במכמנא,
הדברים שאמרנו. כי זה המאמר הוא עיקר הבריאות כאשר אימתוהו הבחינה ורפואות הרופא, רוצה לומר שלא יאכל אדם עד שירעב, ושלא ישתה עד שיצמא, וכשיצמא שלא יאחר לשתות. וכשיתעכל המזון במעיו שישליכנו ולא יאחרנו, שאם צריך לנקביו שלא ישהה אותם.
נאמין לאריסטו רק בדבריו שבאו במופת:
וכן אין לנו לטעון לאריסטו ולומר, הואיל ואדון חכמי הפילוסופים הוא, והקים מופתים אמיתיים על מציאות הבורא ית', וכיוצא בזה מדברים אמיתיים שבאו במופת ופגעו דרך האמת, כי כן מצא האמת באמונת קדמות העולם, ושאין הבורא ית' יודע הפרטים וכיוצא בזה. ולא להכזיבו ולומר, הואיל וטעה באמונת אלו, כי כן טעה בכל אמריו.
אבל יש לנו, ולכל נבון וחכם להתבונן כל דעה וכל מאמר, על דרך שיש להתבונן אותה. ולאמת ולקיים מה שראוי לקיים, ולבטל מה שראוי לבטלו, ולעמוד מלפסוק הדין במה שלא הוכרע האחד משני הפכים, אמרו מי שאמרו, כאשר אנו רואים אותם ז"ל שאמרו "אם הלכה נקבל - ואם לדין יש תשובה".
וכן הם עושים במה שלא הוכרע האחד משני הפכין, שמעמידים אותו באומרם בו 'תיקו', וחוזרים להם מדעת שנתאמת להם, במאמרם בהרבה מקומות "חזר בו ר' פלוני מדבריו". "חזרו בהם להורות כדברי בית שמאי".
חכמים חזרו בהם מדבריהם:
וגדול מזה, בהוראתם ואהבתם דרך המשפט אמרו
"אוקי רבא אמורא עליה ודרש ואמר, דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי".
ועניינים אלו וכיוצא בהם, אין להבינם ולהתבונן אותם מפני שהיה גדול העצה והחכמה, אלא מפני הראיות והמופתים שיש עליהם. וכן אמר אבא מורי ז"ל ביאורה. והוא דבר מבואר ועניין קל בעיני כל נוטה מעל תאוות גופו."
מילותיו המודגשות האחרונות של רבי אברהם באמת מרתקות וראויות לציון.
תלמיד משה,
לשאלתך הראשונה, הרימה והתולעה סגד לחז"ל כאלים לא מתוך אהבה לדרך האמת, להיפך, מתוך אהבה לשקר ולתועבות. הא כיצד?
א) חכמי-יועצי-אשכנז החדירו לנו את השיטה הקלוקלת של הבנת אגדות חז"ל כפשוטן, במטרה להנחיל את הבערות והסכלות לעם-ישראל. כלומר, בדרך זו הם החדירו את ההזיות המאגיות לליבה של האומה ועילפו אותה בטמטום, כדי להחדיר את שאר הזיותיהם, וכדי שלא יבחינו בסכלותם במינותם ובאלילותם.
ב) חכמי-יועצי-אשכנז החדירו השקפה נוספת, והיא, שבתלמוד הבבלי יש את כל החכמות, ולא רק שאין צורך ללמוד מדעים, אלא הדבר מגונה ואף בגדר כפירה. ולכן מוסא איסר-לשלשת החליט שחז"ל ידעו הכל, כדי שתלמידיו לא ילמדו מדעים ויבינו כיצד יש ללמוד את ספרות חז"ל ואת מקומה הנכון בתורה-שבעל-פה.
ובמלים אחרות, אם הוא היה מודה שחז"ל טעו בענייני מדע, הוא בעצם היה אומר שהתלמוד הבבלי חסר ולא מושלם, ולא רק שהדבר היה פוגע באמינותו האלהית, אלא הדבר היה גורם לתלמידים לעיין בחכמות ובמדעים ולגלות את סכלותו.
ולא לחינם הוא אומר: "ויבהל המעיין לומר כי חכמים ז"ל לא ידעו דבריהם", כי זה באמת הבהיל אותו מאד, שהרי אם נחל לבחון את דברי חז"ל לגופם, ונקבל את האמת ממי שאמרו, ונשליך את הקליפות, אז כל-שכן שכך גם יש לנהוג בדברי מוסא איסר-לשלשת, וכך תתגלה ערוות כסילותו ורשעותו לעין כל.
ג) בסגידתו לחז"ל הוא בעצם מחנך לסגידת חכמי-יועצי-אשכנז, שהרי אם הדרך הנכונה להתייחס לחכמים בעלי המסורה היא בדרך של סגידה, מבלי לבדוק ומבלי לבחון את דבריהם, כך יש להתייחס גם לחכמי-יועצי-אשכנז, בסגידה עיוורת. ולפיכך הוא אומר: "אבל לא יחשוב האדם החס על כבוד קונו וכבוד חכמי חכמי התורה" וכו', כאילו כבוד ה' יתעלה שווה לכבודם של חכמי התלמוד.
לשאלתך השנייה והשלישית כבר השבת בשאלתך הרביעית.
איתמר אינך צודק, בהחלט יש להתייחס לדבריו מפני שהוא מראשי ומגדולי המתעים את העם אחרי ההבל, ולכן חובה להתייחס לדבריו ולהוקיע אותם.
מלחמה בו ובדומיו היא מלחמה על אמיתת דרך האמת.
משה היקר, עיין בקובץ זה שמביא עוד הרבה הזיות מעין אלו.
ושם תראה את המקור בהערות 29 ו-36
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/izak1.htm
לא יאמן איך ההשקפה הזאת חדרה כה עמוק ב'עולם התורה'.
כמעט כל 'בן תורה' שתגיד לו שיש דבר כלשהוא בש"ס שאינו מדויק, מיד הוא ירים עיניו ויגיד שכל דבריהם קודש קדשים ואם לא הבנו אזי החיסרון הוא אצלנו ולא אצלם.
כמו כן רבו כמו רבו הדעות שאומרות ש'בחז"ל אין מחלוקת' וכל מה שנראה כמחלוקת נתלה בחוסר בינתנו. ודבריהם רק באים להשלים אחד את השני.
ורק כדי להבין את עומק התהום שבין השקפת רבינו ובנו לבין 'גדולי התורה' בדורות האחרונים נביא מספר דוגמאות לכך:
"ה' יתברך, כאשר נתן תורה לישראל, נתן כל דבר ודבר בתורה... ואמר שדין זה יש בו בחינה לזכות ויש בו בחינה לחובה. ודין של איסור והיתר יש בדין זה בחינה להיתר ויש בו בחינה לאיסור... וכאשר אחד למד על דבר אחד טהור ונתן טעמו ושכלו לטהרה, הרי אמר בחינה אחת לפי מה שהיא. והאומר טמא ואמר טעמו, זה אמר גם כן בחינה אחת... שכל דבר יש לו בחינות מתחלפות... רק לעניין הלכה למעשה אין ספק שהאחד יותר עיקר מן השני והוא מכריע והוא הלכה". (מה)ר"ל)
"משרשי האמונה שכל הנאמר בגמרא, בין במשנה ובין בגמרא, בין בהלכה ובין באגדה, הם הם הדברים שנתגלו לנו על ידי כח נבואי שהוא כח נשיקה של השכל הנאצל, עם השכל המורכב בגוף... נרתעים אנחנו לשמוע הטלת ספק בדברי חז"ל בין בהלכה ובין באגדה, כשמועה של גידוף רחמנא לצלן, והנוטה בזה הוא לפי קבלתנו ככופר בדברי חז"ל, ושחיטתו נבילה, ופסול לעדות, ועוד." (חזו"א)
"כל ישראל ראו את הקולות - הן הדעות המחולקות בצינור. כל אחד ראה דרך צינור שלו לפי השגתו וקיבל כפי כוח נשמת עליונו, לרוב עילויה, או פחיתות זה רחוק מזה, עד שאחד יגיע לטהור והשני יגיע לקצה האחרון - לטמא, והשלישי לאמצעית - רחוק מן הקצוות - והכל אמת". (שלמה לוריא)
"והנה באמת לא שייך מחלוקת אלא בדבר הלכה. וגם בזה רק בנוגע למעשה איך לעשות, אבל בעצם תוכן העניין לא שייך מחלוקת. כאומרם ז"ל: אלו ואלו דברי אלוהים חיים. פירוש: דשתי הדעות שני מבטים אמת ושניהם אמת. למשל: אם נקח גיליון של נייר והאחד יראנו אך מצד עוביו וצד השטחי נסתיר ממנו, והשני יראנו אך מצד השטחי, הלא תפרוץ מחלוקת ביניהם, אם הנייר הוא שטחי או חד. וכל אחד ואחד ידמה בשכלו כי חברו טועה לגמרי. ואיך הוא באמת? שניהם רואים אותו הגיליון עצמו, אך משני מבטים, היינו משני צדדים". (דסלר)
לאחר עיון, מסקנתי היא שמדובר במחוסר דעת ולפיכך לא נמצא דעה עקבית בכתביו.
הוא צייר את הרמב"ם כמזלזל בחז"ל, שהוא טען נגדם שהם "לא ידעו דברים". או במילים אחרות, הרימ"א אומר שמי שמתכחש לכך שחז"ל לא היו קוסמים ויודעי לחש הינו בגדר כופר. הלא כתב: "נראה לפי תחלת המחשבה שאין מסכימים לדברי החכמים הבאים על צד המופת"; ומופת הינם הדברים הנפלאים מן הטבע שאנו רגילים אליו.