עם תשוקה עזה, ראש ישיבהו אורתודוקסי אמר לי היום:
"אין שום הוכחה שהראב"ד לא אהב את הרמב"ם! נהפוך הוא! ההוכחה הגדולה ביותר לכך שהרמב"ם מצא חן בעיני הראב"ד היא שהוא הסכים עם הרמב"ם מעל 99 אחוז מהמקרים! כן, הראב"ד השתמש לפעמים בשפה חדה כנגד הרמב"ם, אך זו אינה הוכחה כלשהי שהוא זלזל ברמב"ם, אלא זוהי רק הוכחה לכך שהראשונים דיברו בחריפות כאשר הם נלחמו למען האמת - וזו הפרדיגמה של מחלוקת לשם שמים! השורה התחתונה היא שהראב"ד הסכים עם הרמב"ם במשך 99 אחוז מהמקרים, וזו ההוכחה הגדולה ביותר שהוא העריץ את הרמב"ם מאוד מאוד! וכל מי שעוצם עיניים לאמת הבוהקת הזו מוטה בעליל, ושונא את האמת בבירור!"
שמעתי טענה זו אינספור פעמים לאורך שנים רבות. 1) מדוע כל כך חשוב (!!!) לאורתודוכסים להתעקש על טענה זו בכל לבבם נפשם ומאודם עַד, וכולל, נשימתם האחרונה? 2) כיצד אנו מוכיחים באופן מוחלט שטענתם שקרית במאה אחוז?
כבוד הרב אדיר
מחילה ממך, אינני איש סיברנטי, רציתי לתקן את טעות הכתיב בתשובתי לתלמיד משה, אבל לא הצלחתי, וטעות הכתיב בעינה עומדת. במקום רב, נכתב בר. אלף סליחות.
אני מאחל לכל אנשי הפררום שבת של שלום וברכה וסוף שבוע רגוע.