רק שאוסיף ברשותכם פרט נוסף לידע כללי. המקובלים טוענים שפיוט זה מתוקן ע"פ ראשי תיבות של 'שם בן מ"ב אותיות' המוזכר בדברי חז"ל.
רבינו כבר כתב במורה הנבוכים שאין מאתנו מי שיודע אותו.
ואולם שם זה מוזכר בתשובה של רב האי גאון, ונראה שהמקובלים המאוחרים נתלו בתשובה זו. אלא שכפי הידוע, לתשובות רבות של הגאונים נוספו זיופים מאוחרים על ידי משה די לאון, ויתכן מאוד שגם בתשובה הנ"ל.
אני שם לב שהנך מסרב להבין שדברי חז"ל הינם משלים, וכאן שפטת את הטיפשים שכתבו ('תיקנו' כדבריך, ומה תיקנו?) את חמשיר החזרזיר על-פי משל -- במחשבה שבכוחו לפעול על האלוהים; אלה הזיות מאגיות עבודה זרה. אין זה משנה אם נוספו או עוותו כל עוד שגוים מיסודם.
@איתמר שלו שם בן מ"ב אותיות אינו משל. עיין במורה הנבוכים (א, סב). ובאופן כללי יש להיזהר מלדבר באופן נחרץ עד שבודקים דברים לאשורם. מניסיון זה מונע אי נעימויות, וגם מדרך המוסר לבחון את הדברים היטב לפני שתוקפים בחריפות.
למיטב הבנתי כמעט כל קבלת השבת מקורה בהזיות המקובלים. ואפילו שמדובר בפרקי תהלים ובפיוט שאין בו מגרעות משמעותיות למיטב הבנתי (לכה דודי), מצוה רבה להימנע מלאומרם כדי שלא ללכת אחרי הוראות המקובלים האליליים שתלו בנוסח קבלת השבת ענייני אלילות ומאגיה והזיות ודמיונות למכביר. לפיכך איני אומר מאומה מכל זה, רק את נוסח תפילת ערבית של שבת בסידור רבנו.
והוא הדין לתפילת עלינו לשבח, שאין לאומרה מדי יום, מכיוון שהמקובלים הם שתיקנו לאומרה מדי יום ותלו גם בה הזיות ודמיונות מאגיים ואליליים נגעלים, ואי אמירתה מדי יום (למעט בראש השנה) מבטאת מלחמה באלילות ובמינות ובעבודה-הזרה והודאה באל אמת.
ובקרוב ייצא לאור בעז"ה סידור התפילה של הרמב"ם: סידור אור הרמב"ם.
3) "חסין קדוש" (אגב, מה זה בכלל חסין קדוש? נשמע לי כמו הבל מהובל, ואמירת דברי הבל ביחס לבורא עולם הינה חירוף וגידוף).
לפיכך, הייתי נמנע מלאומרו בבית הכנסת, כי אסור לנו להוסיף בתפילת הציבור אמירת תארים נוספים מעבר למה שקבעו חז"ל בתפילה, וראה ספרי "אפיקים להרמב"ם" במאמרי על כתר מלכות וגנאי הוספת אמירת תארים לבורא בשעת התפילה בציבור.
אגב, לפי ויקיפדיה מקורו הוא במקובלי אשכנז בימי הביניים, ולכן מדובר גם בדברי שקר וכזב, שהרי הם היו רחוקים מאד מלדרוש את ייחודו של הקב"ה, וכמו שהם מעידים על עצמם: "דורשי ייחודיך".
כמו כן, אם המקובלים הארורים תלו בו הרים וגבעות וסודות עליונים ונוראים ושאר הזיות -- מצוה גדולה ורבה שלא לאמרו, וזאת במסגרת המלחמה בעבודה-הזרה וחובת סילוקה וביעורה ומחיית זכרה ועקבותיה, והוא הדין לפיוט "לכה דודי" ולתפילת "עלינו לשבח" וכן לאמירת ששת מזמורי התהלים לפני קבלת שבת.
מארי אדיר. ידידנו לא התכוין לשם מ"ב אלא לכך שאמרתי שהמקובלים 'תיקנו' את פיוט אנא בכח.
אולי לא דקדקתי בלשוני, אך כמובן שכוונתי היתה שהם 'תיקנו' על פי דמיונם.
דברי מארי אדיר מדוייקים ואינם צריכים חיזוק.
רק שאוסיף ברשותכם פרט נוסף לידע כללי. המקובלים טוענים שפיוט זה מתוקן ע"פ ראשי תיבות של 'שם בן מ"ב אותיות' המוזכר בדברי חז"ל.
רבינו כבר כתב במורה הנבוכים שאין מאתנו מי שיודע אותו.
ואולם שם זה מוזכר בתשובה של רב האי גאון, ונראה שהמקובלים המאוחרים נתלו בתשובה זו. אלא שכפי הידוע, לתשובות רבות של הגאונים נוספו זיופים מאוחרים על ידי משה די לאון, ויתכן מאוד שגם בתשובה הנ"ל.
למיטב הבנתי כמעט כל קבלת השבת מקורה בהזיות המקובלים. ואפילו שמדובר בפרקי תהלים ובפיוט שאין בו מגרעות משמעותיות למיטב הבנתי (לכה דודי), מצוה רבה להימנע מלאומרם כדי שלא ללכת אחרי הוראות המקובלים האליליים שתלו בנוסח קבלת השבת ענייני אלילות ומאגיה והזיות ודמיונות למכביר. לפיכך איני אומר מאומה מכל זה, רק את נוסח תפילת ערבית של שבת בסידור רבנו.
והוא הדין לתפילת עלינו לשבח, שאין לאומרה מדי יום, מכיוון שהמקובלים הם שתיקנו לאומרה מדי יום ותלו גם בה הזיות ודמיונות מאגיים ואליליים נגעלים, ואי אמירתה מדי יום (למעט בראש השנה) מבטאת מלחמה באלילות ובמינות ובעבודה-הזרה והודאה באל אמת.
ובקרוב ייצא לאור בעז"ה סידור התפילה של הרמב"ם: סידור אור הרמב"ם.
תודה על התשובה.
מה המקור של קבלת שבת?
איזה חלקים צריך להגיד ואיזה לא?
יש בו כמה חריגות, כגון שימוש בתארים:
1) "כוח גדולת ימינך".
2) "גיבור".
3) "חסין קדוש" (אגב, מה זה בכלל חסין קדוש? נשמע לי כמו הבל מהובל, ואמירת דברי הבל ביחס לבורא עולם הינה חירוף וגידוף).
לפיכך, הייתי נמנע מלאומרו בבית הכנסת, כי אסור לנו להוסיף בתפילת הציבור אמירת תארים נוספים מעבר למה שקבעו חז"ל בתפילה, וראה ספרי "אפיקים להרמב"ם" במאמרי על כתר מלכות וגנאי הוספת אמירת תארים לבורא בשעת התפילה בציבור.
אגב, לפי ויקיפדיה מקורו הוא במקובלי אשכנז בימי הביניים, ולכן מדובר גם בדברי שקר וכזב, שהרי הם היו רחוקים מאד מלדרוש את ייחודו של הקב"ה, וכמו שהם מעידים על עצמם: "דורשי ייחודיך".
כמו כן, אם המקובלים הארורים תלו בו הרים וגבעות וסודות עליונים ונוראים ושאר הזיות -- מצוה גדולה ורבה שלא לאמרו, וזאת במסגרת המלחמה בעבודה-הזרה וחובת סילוקה וביעורה ומחיית זכרה ועקבותיה, והוא הדין לפיוט "לכה דודי" ולתפילת "עלינו לשבח" וכן לאמירת ששת מזמורי התהלים לפני קבלת שבת.