בהמשך למאמר: "האם מותר לאשה ולבעלה להושיט מיד ליד בעת נידתה?", נשאלתי כך: ברשותך אשאל בעניין דומה. כיום מנהג פשוט בעולם האורתודוקסי להפריד את המיטות בימי הנידה ושבעת ימי הנקיים – האם למנהג זה יש שורש בדברי רבנו? אלו דברי רבנו הנוגעים לעניין זה, בהלכות איסורי ביאה (יא, יח): "ואסור לו לאדם שידבק באשתו בשבעת ימי נקיים, ואף-על-פי שהיא בכסותה והוא בכסותו. ולא יקרב לה, ולא ייגע בה אפילו באצבע קטנה".
וכן נאמר בהלכה יט שם: "כל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, נידה עושה לבעלה – חוץ מהרחצת פניו ידיו ורגליו, ומזיגת הכוס, והצעת המיטה בפניו – גזירה שמא יבוא לידי עבירה. ומפני זה לא תאכל עימו בקערה אחת, ולא ייגע בבשרה מפני הרגל עבירה".
אפשר להבין מדבריו שאכן יש איסור לישון יחד על אותה המיטה, אולם אם נתבונן בזמן הקדום, שלא הייתה מציאות של מיטות נפרדות, לכאורה היו בני הזוג ישנים באותה מיטה, ואם בימי הנידה היה דבר זה אסור מן הראוי היה לכתוב זאת בפירוש כגון "ולא ישנו באותה המיטה".
תשובה:
ובכן, מה שרבנו אומר לעיל: "ולא יקרב לה", ברור שהכוונה להתקרבות אינטימית של האיש, אך אם כל אחד הולך לישון בצד אחר של המיטה, אין בזה שום איסור לפי דעתי. כלומר, מותר לאיש ולאשה לישון על מיטה אחת רחבה כמיטות ימינו, וכל האיסור הוא להתקרב אליה, דהיינו להיצמד אליה ואפילו בלא מגע, אך אם אין מגע או צמידות אינטימית, מותר לכתחילה.
זאת ועוד, מי שמחייב להפריד את המיטות שמא "יקרב לה" או שמא "ייגע בבשרה" – גוזר גזירה לגזרה, דבר שאין לעשותו, שהרי אין לנו להוסיף ולגזור גזירות חדשות מדעתנו. כל-שכן שמדובר באיסורי דרבנן, שהרי כל ההרחקות הללו הן איסורי דרבנן "שמא יבוא לידי עבירה". אמנם, מי ששטוף בתאוותו וחיבור המיטות יגרום לו לשכוח את בוראו ולעבור על דברי תורה – שיפריד את המיטות, אך אי-אפשר להורות כן לכל עם-ישראל כי אסור לגזור גזירה לגזירה.
"פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן" (תה' קיט, קלג).