הנפש לפי הרמב"ם

שלום וברכה, שאלותיך עמוקות מאד הן, אך אנסה בכל זאת להשיבך ככל יכולתי:

א) נפש האדם אינה נפש "אלהית" ואינה "חלק" מן הקב"ה, אלא הכל משל, ואסביר את הדברים לאור דברי רבנו במורה-הנבוכים (א, א):

בהגדרה קצרה, הצלם-הנפש-השכל שחנן בו הקב"ה את האדם הוא ההשגה השכלית אשר מייחדת את האדם מכל בעלי-החיים. נשאלות עתה אפוא שתי שאלות: 1) מדוע אפוא היא נקראת "צלם אלהים"? 2) והאם יש לה דמיון לעצמו ולאמיתתו של ה' יתעלה?

הנה תשובת רבנו שם לשאלה הראשונה:

"וכאשר ייחד את האדם בעניין מופלא מאד שבו, מה שאין בשום דבר בכל המציאות מתחת גלגל הירח והיא ההשגה השכלית אשר אין בו שימוש חוש ולא יד ולא כתף, לפיכך דימהו בהשגת ה' שאינה בכלים [גופניים]".

כלומר, מפני שהאדם ייחודי בהשגתו שאינה זקוקה לכלים גופניים, אמנם היא נעזרת בכלים גופניים כגון העין והשמע כדי לקלוט ולהבין, אך כשלעצמה היא יכולה לפעול גם בלעדיהם. לכן, דימה את ההשגה השכלית של האדם להשגת ה' יתעלה שאף היא איננה בכלים גופניים, ולמרות שהשגת ה' איננה צריכה עזרים גופניים כדי לקלוט ולהבין, אף-על-פי כן דימה את השגתנו להשגתו, אולי כדי להחדיר לתודעתנו את ההשקפה על חשיבות טהרתה ומעלת רוממותה.

ועתה נעבור לתשובת רבנו שם לשאלה השנייה:

"ואף-על-פי שאין דימוי לפי האמת אלא רק במחשבה ראשונה, ונאמר באדם מחמת העניין הזה כלומר מחמת השכל האלהי הנצמד בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו".

נמצא, כי לפי האמת אין בין ההשגה האנושית לבין השגת ה' יתעלה שום נקודת דמיון השקה והשוואה, וכל הדימוי הוא רק במחשבה ראשונה, כלומר בעיון ראשון ושטחי בלבד.

ב) נראה לי כי נאמר "ויפח באפיו" כדי ללמדנו שהנפש הזו אינה גשמית אלא רוחנית, ולא נבראה ככל שאר גופו של האדם, אלא בבריאה מיוחדת וייחודית, וכל זאת להחדיר לתודעתנו כאמור את מעלת רוממותה וחשיבותה שהרי היא רוחנית ולא גשמית, ולכן על האדם לכוון את מעשיו לפי הוראות שכלו ולא לפי שאיפות חומרו-בהמיותו.

ג) הנפש במצבה בעולם הזה איננה נעלה ממעלת המלאכים, כי היא קשורה בגוף חומרי, והגוף הוא מסך גדול בינינו להשגת ה' יתעלה. ברם, משה רבנו התעלה לדרגת מלאך בעולם הזה לאחר שביטל לחלוטין את שאיפות חומרו, ובכל זאת עדיין הוא לא היה יכול להשיג את עצמות אמיתתו של ה' יתעלה, כי סוף סוף הוא עדיין שכל-נפש הכלואה בגוף חומרי.

ברם, נראה לי כי יחידי סגולה שהגיעו למעלה גבוהה בעולם הזה, מעלתם בעולם הבא כמעלת המלאכים או מעין מעלת המלאכים. כי הם כבר השתחררו מן החומר המעיק אשר מגביל את תשוקת הנפש לידע את ה' יתעלה.

ד) לדעת רבנו אין לאדם שתי נפשות, אלא נפש ונשמה, הנפש היא השכל-הצלם שאותו השתדלנו לבאר בקצרה לעיל, ואילו הנשמה היא כוח חיות גופו של האדם, מעין מצבר חייו. גם לבעלי חיים יש נשמה, כלומר חיות גופנית שמסתיימת בשלב כלשהו. נשמה זו אין לה חיי נצח, רק הנפש-השכל הוא נצחי בתנאי שהאדם שכללו והכשירו לקבלת האור האלהי בחיי העולם הבא.

ה) ייצר הטוב של האדם הוא שאיפת הנפש לצאת מן הכוח אל הפועל ומאבקה לחיות חיי נצח לאחר התכלות הגוף. ייצר הרע הוא משיכת גוף האדם לתאוות ולהנאות החומריות הבהמיות. ומה שאמר רבנו בהלכות גירושין כוונתו לנפש הטהורה של האדם, ושאיפתה הוא רצונו האמתי של האדם מישראל ללא השפעת התאוות. ולכן יש להלקות או לייסר את האדם שהתגברו עליו התאוות, כדי להחלישן ולבערן, ולאפשר לאור הנפש והדעת לבוא לידי ביטוי, ולהדריך את האדם למה שנפשו העשוקה משתוקקת אליו כל כך.