האם לדעת הרמב"ם נפש האדם נבראת או היא אלוקית בעצמותה (כמו המשמעות שהושאלה מהפסוק "חלק א-לוה ממעל"), וכלולה בזה גם כן השאלה האם הנפש נעלה יותר מן המלאכים (שהם נבראים) כין שהיא אלוקית, או לאו-כיון שהיא נבראת?
ואם היא נבראת, מדוע הוזכרה בתורה בלשון "ויפח באפיו" ולא בלשון בריאה?
וכן האם לדעת הרמב"ם יש לאדם שתי נפשות אלוקית ובהמית (ואת מה שכתב בשמונה פרקים שהנפש אחת אפשר לפרש שהכוונה רק לנפש הבהמית, וגם הכח השכלי שייך לנפש הבהמית שהרי עדיין אינו השכל הנקנה אלא רק כח להשכיל)?
ואם הנפש אחת, מהו "יצר טוב" שיש לאדם, וכן מה פירוש דברי הרמב"ם בהלכות גירושין שכתב-"לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו"-מנין לנו שרוצה להיות מישראל?
תודה רבה
יש נקודה חשובה להמשך דיון בכיוון זה, והיא שיש לקרב את מחללי השבת בפרהסיה, וגם לנסות
להציל יהודים אשר נתפסו ברשת צאצאי המינים. מסקנת דברי: שיש להיזהר מלהתייאש מלהשיב את זרע ישראל אל דרך האמת ולגמור פונים בחמלה יתרה אל העמים השונים וברצון לקרבם, שזה רצוי פחות.
ברשותכם הייתי רוצה לחדד יותר את ההבדל בין היהודי לגוי.
אלו דברי מארי אדיר לעיל:
"לכל בני האדם יש נפש, ואין הבדל בעניין זה בינינו לבין אומות העולם, אלא שעם ישראל קיבל על עצמו לקדש את הנפש ללטש ולשכלל אותה בהתרחקות מן הבהמיות ובמסע ההתקרבות לאל אחד ולהשארות הנפש לאחר תום חיי הנשמה."
"מה שמייחד אותנו מן הגויים אינו הנפש, כי לכולנו ניתנה אותה נפש, אלא החינוך והתורה שמדריכה אותנו לחיים מוסריים וערכיים".
יוצא לכאורה שאם גוי יעבוד על עצמו כדבעי הוא יכול לקנות את כל השלמויות שיכול לקנות יהודי. קצת קשה לי לתפוס את הנקודה הזאת.
אשמח אם מארי והחברים יוכלו להרחיב יותר בנושא, אולי ממקורות נוספים בכתבי רבינו, או מקורות מוסמכים אחרים.
ברוכים תהיו!
נראה לי כי התפישה של התניא הינה תפישה נוצרית, כאילו יש לאדם שני יצרים שנלחמים בהם, והם אינם תלויים באדם. ובמלים אחרות, אם ייצר הרע ניצח את ייצר הטוב, האדם אינו אשם בכך כי ייצר הרע או השטן התגבר עליו. תפישה כזאת מובילה להתנערות מאחריות על פשעים ועוונות, ומצדיקה אותם גם להבא.
ביהדות או אצל משנת הרמב"ם, החומר של האדם הוא זה אשר מושך את האדם לשפלות הבהמיות, והחומר הזה הוא של האדם ואינו מחוץ לו, ועל האדם חלה החובה הקדמונית לכבוש את יצרו על-ידי שכלו ולא להימשך אחר בהמיותו:
"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בר' ד, ז).
ציטוט: "על פי התניא לאדם שני יצרים הנלחמים ביניהם".
האם הרמב"ם לא מכיר במושג "יצר טוב"???
הדברים יותר עמוקים ממה שנראה, וצריך להיזהר מליפול בשטחיות.
כפי הנראה בינתיים, לא יתפתח כאן דיון רציני. תודה לכל העונים.
סימון איש יקר
ביהדות, כולם חולקים על כולם, זה מאד ייחודי לנו היהודים, אבל אמת יש רק אחת.
אומרים שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, דבר אחד הינו בטוח, חכמנו ידעו איך להשתמש בסרקזם, מחלוקת לשם שמיים אינה קיימת, שהרי האמת היא רק אחת, אז אם האמת היא רק אחת, לאחד מבעלי המחלוקת יש השקר!
ולתורה אין שבעים פנים, אלא התורה היא אחת, ורק פירוש אמיתי אחד בלבד מחוייב להיות האמיתי.
תראה כמה חשוב לדעת לחשוב נכון...
על פי הרמב"ם נפש האדם אחת!
על פי התני"א, לאדם שתי נפשות הנלחמות ביניהן, וכן הלאה סימון...
עליך להחליט, על פי כוח שכליך, אצל מי האמת, כמו במקרה זה למשל, וכן הלאה...
כי ההבדל בין שתי אמונות אלו, חמור, יסודי ועמוק, וכל התורה ועבודתו של עובד השם תלויה בהבנתם!
אצל הרמב"ם אין דואליזם מחשבתי! יצר האדם אחד, יצר הוא יצר. ועליו כבר נאמר משהו בבראשית.
על פי התני"א, לאדם שני יצרים הנלחמים ביניהם!
בישביל הרמב"ם, הקבלה לסוגיה הינה עבודה זרה ואמונת אלילים.
בישביל בעל התני"א הקבלה היא יסודותיה ואף מקודשת יותר מתורת משה!
בקיצור חביבי, אין גישור, אין אמצע, אין שתי פנים לתורה!
ועליך להחליט, איך אתה רוצה לעבוד את אלוהי האבות, ואלוהי אדון הנביאים.
האם בדרך האמת, או בדרך השקר, ואין מי שימנע ממך מלהחליט מה שתחליט!
מאחל לך תשובה אמיתית בהצלחה
ראשית, לא טענתי כלל שאפשר ללמוד הלכות מספר הזוהר. וידוע שזה נתון במחלוקת, ואכן דעת החתם סופר שאין ללמוד הלכות כלל מהזוהר. איני רואה צורך להאריך בכך.
ומה שכתב הרמב"ם "מדעים" אמנם התפרש אצלך בתור דבר "מדעי" כבשימוש הלשון בימינו אנו. אך יש לפרשו בתור "חכמה" שהיא דרך להבין את המציאות, הטבעית\האלוהית וכו'. וגם בלשון המקובלים נקראת "חכמת האמת". וחכמה זו ניתן בהחלט לומר שעברה במסורה.
והטיעונים הגזעניים שכתבת, רק מורידים מערך דבריך. וקבל האמת ממי שאמרו. אפילו אם הוא שוכן ב"הרי הקרח של רוסיה". (גילוי נאות: אינני אשכנזי, אף לא "ציוני דתי"-שהזכרת בהמשך דבריך).
זה רק מזכיר את הזיוף העלוב שנעשה לאיגרת הרמב"ם בענין הצרפתים הטיפשים שעולה להם האדים למוח וכו'. תלמידים טועים שטפלו על הרמב"ם את דעותיהם הקיצוניות והגזעניות.
ומה שלאדם הראשון היו שתי נשים, הלא ברור שהכל משל. ואין מי שטועה לומר שכך היה במציאות.
ושוב אני מוחה על ביזוי תלמידי חכמים. ואף שדעותיהם אינם שוות לדעתך, אין לך שום זכות לבזות אותם ואת תורתם. והיזהרו בגחלתן.
ובענין הצמצום, הלא מובן שאין כל הדברים באים במסורת. וכי כל התורה שבע"פ כצורתה בידינו כיום התקבלה במסורת? הלא ברור שמשוקעים בה חידושיהם של חז"ל ע"פ הכללים שקיבלו.
ואכן ודאי שאין לקבל תורה זאת מנוכלים ומשרלטנים. ויש לברר על האדם המלמד אם אכן ראוי הוא לכך. אינני יודע ואיני מכיר אנשים אלו שהזכרת, אך יש לברר על כל אחד לגופו.
ומי טען שבנ"י במצרים בנו את הפירמידות עם שמות קודש? אודה לך אם תפנה אותי למקור הדברים. אינני מכיר דבר זה כלל.
ולגבי הסרטון העלוב שהבאת, אין צורך להתייחס אליו כלל. כולו בנוי על סטריאוטיפים חילוניים ושמאלניים ודעות כוזבות הבאות מתוך בורות מוחלטת בכל הקשור לחכמי ישראל ולתורת ישראל. ואם לזאת נזקקת-רחמיי עליך.
אגב, אשמח מאד אם תוכל להביע דעותיך בענייניות ובלי השמצות אישיות. תודה.
https://www.youtube.com/watch?v=KGEZUZ-vrVc
שלום עליכם
אשתדל לענות בקצרה לדרדק סימון.
מה שהתכוון הרמב"ם שם במורה א, עא דייק וכתב "מדעים" ולא גילויים שבדו הם אשכנזים שיכורים מהרי הקרח של רוסיה. קרי, מציאות שיכלית של מסורת מדעית כנגד תפיסת המציאות של בורים כמוך. "גילויים" אינם מציאות התורה ושל חז"ל. "לא בשמיים היא" למד הקדמת המשנה לרמב"ם לעניין נביא שיחדש חידושים או מצוות והוא חי,והנביא מנבא.
ואם נצא ונאמין ב"גלוי אליהו" כפשוטו,והוא נביא שמת,קל וחומר שהכל שקרים.
ומה תשיב שבשם ספר העבודה זרה ,התבטל הנחת תפילין בחול המועד?! או שלאדם הראשון היו שתי נשים! השנייה " לילית" (אמונת עכו"ם) הרמב"ן היה יהודי מגלומן טיפש.שעסק בספרות חיצונית ושילב בה מיסטיקה אשכנזית פרו נוצרית. אין פלא שמזכיר תמיד את רש"י (שר"י) בפרושיו. גם הנוכלים הרבניים בציונות "הדתית" מרבים לשבח זה המסכן. למרות שכל הפרשנים על ספר המצוות לרמב"ם נתנו לו בראש.
וזה המגלומן שהליטאים האומללים מתפארים בסילופיו,איך לא ידע "מסוד תורת הצמצום" של ההינדואיסטי (ברהמן,ברהמה) האר"י?! והרי הוא מתקופתו משתייך למקובלים הראשונים,איפה המסורת?! אליהו לא בא אליו?!!! גוואלעד!
ועוד שהשיכורים האשכנזים החסידים,והליטאים האינטלקטואליסטים(לא רציונליסטים) חלוקים אם תורת הצמצום כפשוטו או לא? איפה המסורת ואיפה ה"תישבי" שנגלה להם ויכריע כבר?!
ולקינוח: פעם פגשתי אחד הנוכלים המתפארים שהם בקיאים ב"סוד" ממשפחת פינטו.
ואחריו גם בדקתי איזה רב בשם ימיני חבדניק נוכל בלוס אנגלס ושאלתי שניהם אותה שאלה.
אז בזמנו ניסו להקים כת וקופות צדקה בשם המת הבן איש חי. ומשפחת פינטו בשם אביהם חיים פינטו.
למי שלא מכיר,שמה בנכר החרדים והנוכלים שונים ממה שמוכר כאן בארץ.למעשה הם אלו ששולטים בנוכלים החרדים ובמפלגות החרדיות מבחינת רמאות ורמאות כספים ומטבע זר. וחב"ד בראש! ואכמ"ל
ואחרי ששאלו שאלתי גם אני וזו השאלה:
אתם טוענים ומשיבים שאת הפרמידות במצרים בנו בני ישראל. ושואל איך בדיוק הרימו ובנו זה הפלא?! והרי שם אבנים במשקל של מאות טונות!!! איך בנו?!!! איך הסיעו האבנים והם האבנים לא מקומיים בכלל?!!!
תשובתם: היו להם שמות קודש! בעזרת שמות קודש האבנים עפו באויר ,ונחו על מקומם. פששששששששש! יעני....שבט לוי ישב ללמוד תורה,והבנאים של "ההסתדרות" הפשוטים היה להם שמות קודש!
ודי לחכימא ברמיזא לדרדק SIMON העני בדעת.
היו שלום והיו ברוכים.
בישראל לפנים הייתה מסורת של סוד ופנימיות. ואף הרמב"ם כתב כן במורה, וכתב שאינה נמצאת היום בינינו. אם כן, כל מה שכתב הרמב"ם הוא לפי שיקול הדעת בלבד. וזה ברור.
אמנם יכול להיות ששיקול הדעת יורה כדברי המסורה, אך גם יכול להיות שלא.
היתה מסורת סוד שעברה דרך הרמב"ן וכו' כידוע.
ובדורות האחרונים חזרה ונתגלתה חכמה זו ע"י גילוי אליהו (ואל תאמר לי שאינך מאמין בגילוי אליהו, שהרי בתלמוד נזכר כמה וכמה פעמים דבר זה).
נ.ב. שוב אתה חוזר על הביטויים "הבלים" "דמיונות" ואינך מבאר שום טענות שכליות.
שלום.
ואם אתה "סבור" שהזוהר אמת,תוכיח מסורת איש מפי איש בקבלה של הקבלה ו"התניא" וכל עובדי הדמיון שלהם ושל ההבלים הללו.
לאחר שתביא תענותך שלך,להבלי ה"תניא" אמשיך בהתאם לתשובות. ואתחיל משם לפרו נצרות של חב"ד בתניא בשער ראשון "היחוד והאמונה" ולהפריך הכל.
שלום עליכם ובוקר טוב.
אני מוכן להשיב לך עניינית לגבי התניא. ואני למדתי בו. אבל לפני שאשיב לך עלי לדעת כמה דברים שתשיב עליהם:
1)האם אתה חסיד חב"ד מלידה?
2)האם אתה חוזר בתשובה בוגר של חסידות חב"ד?
3)האם אתה סתם חוזר בתשובה שנמשך להשקפות חב"ד?
4) האם אתה מאמין במסורת קבלית של ספר הזוהר?
5) האם יש לך ידע מקיף ויציב בהשקפות הרמב"ם?
6) בן כמה אתה?
7) יש לך פייסבוק במקרה?
המשך יום טוב.
סימון,
אין לדון לכף זכות עובדי אלילים, וכבר הסברתי זאת במאמרים רבים, ראה לדוגמה במאמרי: "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז - חלק א", שם בפרק ג. כמו כן, חסידות חב"ד לדורותיה הינה אחת החסידויות האליליות ביותר, אשר התעו את עם ישראל אחר ההבלים החמורים ביותר (=מינות והגשמה), אתה מוזמן לעיין בשני מאמריי על חב"ד: "האם מנחם-מנדל מלובביץ' יקום לתחיה?", וכן "'עצמות ומהות בגוף' -- תפישות נוצריות בחצר חב"ד".
כמו כן, נראה לי ברור שעדיין לא עמדת על חומרת עבודה-זרה ועל-כך ש"הציר שעליו כל התורה סובבת הינו עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה" כלשון רבנו במורה. כדי להבין את חומרת העבודה-הזרה ובמיוחד את חומרת המינות וההגשמה שבהן שגו חב"ד, אתה מוזמן לעיין במאמרי: "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י -- ותשובתי". שם תמצא הלכות מפורשות שקבעו חז"ל ורבנו הרמב"ם, אשר מהם עולה היחס הנכון למינים ולעובדי האלילים, ומשם תגלה, כי כל מה שאמרו ידידיי לעיל אמת ויציב ונכון וקיים. ויתרה מזאת, אתה מוזמן ללמוד את פסוקי התורה ודברי הנביאים, וללמוד מהם על חומרת העבודה-הזרה!
האמת כואבת, ובודדים הם בני האדם אשר מסוגלים לבוא במחשבה נקייה ללמוד את האמת. אני מאחל לך שה' ברוך הוא יסייע לך להשתחרר מכל ההזיות והדעות הקדומות שהולעטנו בהם על-ידי זקני בור או נשים בלות משחר עלומינו.
טל.
תודה על המאמר הארוך והמפורט.
התפלאתי לקרוא בדבריך דברים הנראים כבאים מתוך התפרצות בלתי נשלטת.
לא הבנתי מדוע אתה מכנה את ספר התניא ואת מחברו בשמות כאלה. גם אם ספר זה אינו מבטא את האמת, אין מקום בשום פנים לזלזל ולכנות בשמות גנאי כאלה. ודאי שכוונת מחבר התניא היתה לשם שמים, וגם אם טעה בעיונו, לדעתך, אין לזלזל בו. ומחויבים אנו לדון לכף זכות. וצא ולמד מכל אגרות הרמב"ם, עד כמה התייחס הרמב"ם בכבוד ובמוסריות לכל החולקים עליו, ומעולם לא התבטא כך הרמב"ם על החולקים עליו, גם בענינים עיקריים. והנני מחויב למחות על כבוד תלמידי חכמים.
אני סבור שכדאי לך ולדון באופן ענייני יותר בדברים.
אני באופן אישי מנסה ללמוד את שיטת הרמב"ם ואת כל השיטות האחרות גם כן, ולברר מה שנראה אמיתי מתוכם. אינני חושב שכדאי להתלהם בדיון, אין זה משיג מאומה, ורק מוריד מערך הדברים שנאמרים.
אינני מעונין לענות כרגע על גופם של הדברים, עד שאקבל הצהרה שהדיון יהיה ענייני ומכבד, ללא התלהמויות מיותרות.
לענין פירוש הראב"ם, הוא ידוע מאד, וכבר יצא בלונדון תשי"ח, ומחדש - בשנה הנוכחית. קישור אליו בהיברו בוקס: https://www.hebrewbooks.org/40223
אשמח לתגובה עניינית.
תודה.
חזק! מצידי תיקח את התשובה שלי ותסדר אותה מחדש שתהה ברורה יותר.
תודה על ההערה החשובה ידידי היקר אכן אין לי ידע בכללי דיקדוק.וגם בכתיב מלא וחסר אין לי ידע .
בכל מקרה אני כתבתי כל זאת לעיל במחשב ועשיתי העתק הדבק ויצא הכל משובש! אני לא איש של מחשבים ואני חושב אולי בגלל שאין לי וורדס במחשב.לא בטוח.
המשך ערב טוב.
שלום לכולם
וראיתי במקרה זאת השאלה שנשאלה לפני כשנתיים. וקראתי את השאלות והתשובות.
ורציתי להרחיב בזה כי יש כאן לפי דעתי בשאלות והתשובות המון בלבול הדעת וטעויות!
ועוד הזכירו הספר המזוהם הנוצרי ה"תניא" שהשם יצילנו ממנו.
לפני מספר ימים נתקלתי בסרטון של מחטיא הרבים זמיר כהן. (אתם לא שוכחים שעד לפני
מספר שנים,הם נידו את כל אמצעי התקשורת בנידוי מוחרם.והיום...הכל מותר! ועוד בפייסבוק!!!)
בכל מקרה,הוא שואל את עדר הצי-בור שאלה: "שאדם הולך לישון,מי הולך לישון,הגוף או הנשמה"?
טוב נו...אתם בטח שיערתם בקהלו את התשובה. לתפיסת "המדען המהולל" זמריר כהן,הנשמה היא שהולכת
לישון! אוי לנו אוי לדורנו. כמה צער יש בי לאנשים שהוא מרעיל את נפשם באלו ההבלים והעבודה זרה
כמה כואב לי על בחורי ישראל שאותם הוא מערבב ,שהוא עצמו מסכן נשלט ע"י רבנים פוליטיקאים
שכירים תאבי בצע.
לעניננו
אנסה לעשות סדר בשאלת השואל,כי נראה לי שהוא התפזר אפשהו ממה שלמד בספר העבודה זרה "התניא" .
האיש הנחמד שאל בסיכום ככה: א) האם לפי הרמב"ם הנפש מתחלקת? ב)האם היא אלוקית?
ג)האם הנפש מעל דרגת המלאכים? ד)מהי כוונת הרמב"ם שהנפש היא אחת? ה)מהו יצר טוב? ו) האם הנפש היא בריאה
בפני עצמה?
ובכן ידידי מצאתי גם מאלו שצמודים לרמב"ם מבובלים לא במעט לכל עניניי המושגים צלם,נפש,גוף,נשמה. ולמה קרה זה?
משום שלדעתי אותם אלו אשר קראו בשמונה פרקים או במורה נבוכים,לקחו את הסבריו ישר "למעשה בראשית" בתורה
וזה גרם לטעותם.וכן שלא השכילו נפשם שלהם עצמם! שאמרו חז"ל : "יודע צדיק נפש בהמתו" ולא ידעו והבדילו.
הנשר הגדול בספרו מורה נבוכים וגם במשנה תורה מתייחס למושג נפש בשני מישורים: א) מדעית פילוסופית
ב) יהודית תאולוגית.וכאן יש להבחין ולהשכיל,ולא.... ישנם הרבה בלבולים.
פסק הרמב"ם בהלכות יסודי תורה (ד ,טו) כך: (גירסת אינטרנט)
"טו : ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה, שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר. אלא הדעה--שהיא צורת הנפש,
ובצורת הנפש הכתוב מדבר. ופעמים רבות, תיקרא זו הצורה נפש ורוח; ולפיכך צריך להיזהר בשמות, שלא תטעה:
וכל שם ושם, יילמד מעניינו"
בפיסקה זו מזהיר הרמב"ם את הלומד שלא לטעות חלילה במושגים. חשוב מאוד! ועוד דייק " ואינה הנפש המצויה
לכל נפש חיה" להבדיל מין החיות והבהמות שלהם אין נשמה.
ועוד ממשיך בפסקה טז כך:
"אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות, כדי שתיפרד להם, ואינה מכוח הנשמה,
עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף; אלא מאת ה', מן השמיים היא. לפיכך כשייפרד הגולם שהוא
מחובר מן היסודות, ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה, לא תיכרת הצורה
הזאת, לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה--אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגלמים, ויודעת בורא הכול,
ועומדת לעולם, ולעולמי עולמים. הוא שאמר שלמה בחכמתו, "וישוב העפר על הארץ, כשהיה; והרוח תשוב,
אל האלוהים אשר נתנה" (קוהלת יב,ז).
והקדים כאן הרמב"ם את המושג "צורת הנפש" והבדיל כאן הרמב"ם. כמה חכם ודייקן היה זה האיש!!! ממש לא
ניתפס! משום שלפעמים במקרא המושג נפש היא כוללנית גם לנשמה . לדוגמא : "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה
אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" ונשאל: והרי הנשמה ניצחית? איך הורגים נשמה?!
אך היא איננה נגזרת מהמושג נפש נשמה. כאדם (הנפש) ואין הדם מצוי אלא רק בבריות מסויומות וגם באדם.
וכאו גם השתמש רבנו במושג של ההגדרה של מהי הנשמה.
ועוד בפיסקה זו רבנו מסכם ללומד שהנשמה איננה כוח חיות או נותנת חיות לנפש. וכן עוד שבספר קהלת היא מכונה רוח.
באונקולוס "רוח ממללא" בהקשר "ויהי האדם לנפש חיה"
ועוד חשוב לשים לב טוב " מפני שאינה מצוייה אלא עם הגוף" (הנשמה) ויש לדייק.
ונמשיל משלים :
אדם לא עלינו קיבל התקף לב,וליבו נדם.בא הפרמדיק של מד"א ונתן לו מכת חשמל ואותו האיש החל לנשום.
ונשאל: את מי הפרמדיק החיה את הגוף הנכללת כנפש, או הנשמה?! ברור שאת הגוף! משום שלנשמה אין מערכת עצבים ושרירים.
קל וחומר שלא בעולם הבא!
ועוד נישאל מי החיה את האיש, הפרמדיק או הקב"ה? וזה נשיב להלן בפרוש התורה בהמשך.
משל אחר: אדם טבע בבריכה בא המציל ועשה לו הנשמה מפה אל פה (ויפח?!) את מי הנשים המציל את הגוף או
את הנשמה? וכמובן את הגוף הנכללת עם הנפש. וכי נשמה אננה צריכה לחמצן וקל וחומר בעולם הבא.
ויש לזכור "בינו שנות דור ודור" שבתקופתו מה שנקרא כיום "תור הזהב" לדעתי הרמב"ם כתב לחכמי דורו את
שמונה פרקים,לאלו שעסקו במדעים ובפילוסופיה. וכאלו שהיו מבובלים מרוב עיסוק בפילוסופיה. הם ידעו את
מקורות התורה ,אך לא ידעו לסכם אותם תאולוגית,יהודית. לכן חיבר לדורו בצורה פילוסופית.
ואם תשימו לב,שבשמונה פרקים הרמב"ם אננו מציין כלום,שום דבר מהמקרא למעשה בראשית ובריאת האדם.
(לזכרוני)
עתה נשיב לשואל אחת לאחת. והכל בקצרה.
א) ושאלת: האם הנפש מתחלקת?
דע שואל יקר.יראה לי שאתה התערבבת עם ספר "התניא" לכן זה כל בסיס השאלות. ואני אומר רחץ מוחך
מזה הספר וזרוק תוכנו לפח הזבל. משום שזהו ספר דואליסטי פרו נוצרי של אדם משוגע,מגלומן פסיכי שיכור.
עבודה זרה ממש! ואם תלמד את שיטת הנוצרים,לא תמצא הבדל בתפיסתם לזה הנבל.
הנפש איננה מתחלקת. ודייק הרמב"ם שם בשמונה פרקים :
"וְדַע, שֶׁזֹּאת הַנֶּפֶש הָאַחַת אֲשֶׁר קָדַם סִפּוּר כֹּחוֹתֶיהָ וַחֲלָקֶיהָ - הִיא כַּחוֹמֶר, וְהַשֵׂכֶל - לָהּ צוּרָה." ואני מקל קצת
בהבנה לדעתי אם נפרש את כוחותיה וחלקיה ל.....מתפצלת.
כלומר ,הנפש היא כולה "שכל בכוח" בחייו,ולאחר מותו "שכל בפועל" או "השכל הנקנה" בתורה
במעשי הבריאה השכל הנקנה או השכל בפועל, מכונה נשמה.והבן.
ב) ושאלת האם הנפש חלק אלוקא ממעל?
תשובה: לא.ולפי מחטיאי הרבים המקובלים או כספר התניא,יש חלק אלוקי ממש באדם! וזוהי כפירה בתורה.
הנפש איננה חלק מהקב"ה. והקשתה שם מדוע כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים"? ובכן פה
התפזרת. משום ששאלתך קשורה לפסוק " ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו" (א ,כו )
שני פסוקים אלו עניניהם שונים.ונבאר בהמשך.
ג) האם נפש האדם מעל מלאכים?
תשובה: אין לי תשובה מגובשת לעניין זה כיום.
ד) מהי כוונת הרמב"ם שהנפש היא אחת?
תשובה: כוונת התורה והרמב"ם בזה שהשכל בכוח היא החוכמה,והשכל בפועל היא הנשמה.והם צמודות תמיד
ביחד עד פטירת האדם.
אחדד יותר,הנשמה היא תודעת האדם לאחר מותו ממה שהשכיל ולמד בחייו מין המציאות האלוקית.דעה יתרה. והבן זה.
ה) מהו יצר הטוב?
תשובה: יצר הטוב הוא החוכמה והדעת.האבחנה בן אמת לשקר. והשמטתי יצר הרע כאן.
ו) שאלת בסוף : אם הנפש נבארת ,מדוע רק שם ציינה התורה "ויפח באפיו נשמת חיים"?
תשובה:
עליך לשים לב לניסוח השאלה. כתוב במעשה בראשית מלשון יצירה ולא בריאה. "וייצר השם את האדם"
( ב,ז) וממשיך שם "ויצר השם אלוקים מין האדמה כל חית השדה" (ב,ז) ולפני כתוב " ויברא אלוקים את האדם בצלמו"
(א,כז) שני מושגים אלו בריאה,ויצירה מבלבלים ועניינם ופרושם שונה.
"ויפח באפיו נשמת חיים" ציינה התורה רק באדם ולא בחית השדה,משום שלהם יש רק נפש ללא נשמה,
ללא שכל בפועל,ללא השכל הנקנה, רק נפש בהמית. ועכשיו נבין מדוע הרשעים כאשר נידונים לעולם הבא
על עבירות הכרת שהם, "נכרתים כבהמה"! "אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה" (הלכות תשובה ח,א)כאדם
חסר דעת והשכל.
לעניין נפש החיות והבהמות. וראיתי כאן להשיב. כל בריאה נפשית,נבראה מוגבלת מזמן בריאתה
ולחיות ובהמות אין נשמה.אלא רק נפש. וכל בריאה נבראה בנפשם לתכלית מסויימת. ישנם יונקים
וחיות שהם עולים בחושיהם מעל האדם,כדי מטרת בריאתם. העטלף חוש שמיעתו כסונאר,האריה
חוש ראייתו כאינפרא לשם ציד בלילה הנחש חוש ריחו בלשונו ועוד ועוד.....מה רבו מעשיך השם.
לפני עד לא מזמן בתחום מדעי הזואולוגיה היו תובנות מרחיקות לכת לגבי הבנת קטלוג ממלכת החי
ב"תובנתם" והרבה השתנה מאז.
בגדול לחיות הניתנות לאילוף ,אין דעת. אלא כוח הדימוי האינסטינקטי בלבד. ואינם יכולות לשכלל מידע כאדם.
אלא אם כן הן נבראו מוגבלות לשכלל.ואכמ"ל אין לי הסבלנות כעת להרחיב
וראיתי לנכון להרחיב ממה שקראתי בתשובות כאן וזה בבסיסו טעות! א) שהנשמה היא חיות הגוף. ב) שלחיות
ובהמות יש נשמה! ושני אלו טעויות!
לכל עולם החיות בכללי אין אין נשמה או דעת יתרה או משכל ניצחי. הנשמה איננה קשורה לחיות הגוף כלל.
נסכם את המושגים לעתה:
צלם= התעתדות האדם כבריאה ניצחית משכילה ויודעת,עוד לפני שניברא כחומר וצורה.
נפש האדם= איננה נפש כשאר הבריות.שבה יש כוח הדיבור, הגוף וחמשת חושיו,(יצר הרע) השכל בכח על חמשת פיצוליה,
השכלה ומדעים בכללי מכל תחום לתועלת המידות והרגלים רעים (יצר הטוב) ההבחנה בין אמת לשקר.
נשמה= אין לה שום כוח. השכל בפועל,השכל הנקנה,הדעה היתרה באדם,הצלם לפני בריאתו מחומר. מתוקנת מהרגלים
ומידות רעות לשם שכר הנצחיות ממה שלמד והשכיל ואם לא נכרתת כבהמה לאבדון.
ושלושת סיכומים אלו לגבי נפש האדם בלבד תאולוגית. ואין לערבב עם מושגים ברמב"ם "כנפש הכוכב"
או כתנועה טיבעית אשר הרמב"ם גם מגדיר כ"נפש" זהירות בזה.
והשבתי כאן רק לשואל הראשון ולא לשני. מקווה שילמד השני דבר מתוך דבר ויבין.
וראיתי כאן שהשואל בשם SIMON שהזכיר פרוש הראב"ם למילה "ויפח" האם ישנו פה מישהו שיכול לאמת
את המקור הזה? שם הוצאת הספר? חשוב לי!
ואסיים כאן.אני לא איש לכתיבה מסתבר חחחח. מבקש להקשות עלי כמה שיותר.כי רק ככה נשכיל.
ברוכים תהיו.
א) יישר כוחך.
ב) הנשמה היא בסך הכל חיות האדם, מעין האנרגיה שניתנה לו לחיות בעת היוולדו. והאדם בוחר כיצד להשתמש באנרגיה הזאת, האם במצוות או בתאוות ובעבירות. הנשמה היא לא כוח הוגה או משכיל, אלא הכוח שמחייה את הגוף, כאשר האדם מת משמעות הדבר שלא נותר בנשמה עוד כוח להפעיל את הגוף. לי נראה שהנשמה היא בעצם סוג של כוח גופני, אשר נקבע לפי הגנים שלו, אם יש לאדם גנים טובים וחזקים והוא שומר על עצמו, הוא יחיה ויאריך שנים, ואם יכלה את כוחותיו בהבלים ובתאוות, גופו ייחלש והוא לא יזכה לאריכות ימים שהיה יכול לזכות לה אם היה שומר על בריאותו.
פעולות האדם אמנם נובעות משכלו-נפשו, אך לעתים התאוות החומריות מתגברות על שכלו, והוא בוחר לפעול בניגוד להוראת שכלו, כדי לספק את תאוות גופו הדמיוניות. ראה לדוגמה את מה שרבנו אומר על מידות הנביא: "ומתגבר בדעתו על יצרו תמיד".
יש בכוח האדם להשפיע על נפשו, ובמעשיו הוא מעצב אותה. אם הוא פועל פעולות חיוביות, ובמיוחד פעולות שקשורות להשכלה ודעת, הוא מלטש אותה ומשכלל אותה, ואם הוא נוהה אחר תאוותיו הוא מכבה את אורה עד שהוא עלול לכבותה כליל, ולנתק לחלוטין את הקשר שלו עם בורא עולם. כלומר, כאשר האדם נוהה אחר תאוותיו, הוא למעשה משחית את נפשו, ועושה לה עוול נוראי.
ג) מה שמייחד אותנו מן הגויים אינו הנפש, כי לכולנו ניתנה אותה נפש, אלא החינוך והתורה שמדריכה אותנו לחיים מוסריים וערכיים. אמנם, במשך הדורות רוב עם ישראל הלך בדרכים הללו עד שחלק או רוב או כל המידות והערכים הללו נקנו לו כמצעים מידותיים, כלומר קל יחסית לילד יהודי להתחנך ולקבל מידות מוסריות מסוימות, מאשר לגויים שלא הוכשרו בכך. וזהו ההבדל היחיד לפי דעתי בינינו לבין הגויים.
ד) האדם צריך לשכלל את מידותיו באמצעות מעשיו, ככל שהאדם יעשה פעולות חיוביות יותר ויימנע מדברים בלתי מוסריים, כך הוא ישכלל יותר את נפשו-שכלו, יזכך ויטהר אותו. ולא רק במעשיו, גם במחשבותיו, ככל שמחשבותיו זכות יותר וטהורות יותר, כך הוא מרומם את שכלו ומעבה את הקשר שלו עם בורא עולם.
יישר כח על התשובות.
א. ראיתי בפירוש ר' אברהם בן הרמב"ם על התורה שכתב כדבריך לגבי הפסוק "ויפח".
וזה לשונו:"וביאר את השראת אותה הצורה הנכבדת אשר אינה חומר גשמי ואמר ויפח כדי לקרב אל הבנתנו ולהישיר אל שכלנו את זכות אותה הצורה השכלית שהרי הרוחות וכדומה הן היותר זך בין הגשמיים הארציים שאנחנו מכירים וגזירת ויפח מאמרו בישעיה נפח באש פחם".
ב. אם נפש האדם אחת, האם יכולים להיות לה שתי שאיפות סותרות-אחת מצד הנפש ואחת מצד הנשמה?הרי לומר שהגוף מושך אותה הוא קשה, שהרי כל התנועות של האדם הם מנפשו שהיא חיה ומניעה, וכיצד ימשוך הגוף את הנפש? וכן אם הנפש אחת, לא שייך לחלק אותה למונחים "נפש" ו"נשמה"? וכתב רבינו בהל' יסודי התורה פ"ד שהנפש אינה צריכה לנשמה, אלא היא מעם ה' מן השמים, לכאורה משמע שהם שתי כוחות שונים באדם?
ג. לגבי נפש הגויים- לכאורה בחירת ה' בנו (שהיא נצחית) טבעה בנו ענין מסויים רוחני שאין לגויים, ואין זה שעם ישראל קיבל זאת על עצמו. "כפה עליהם הר כגיגית". האם זה נכון לדעת הרמב"ם? ומה לגבי סימני ישראל-ביישנים רחמנים וכו'? לכאורה משמע מזה שיש לנו ענין שאין לגויים?
ד. האם נכון הדבר שהאדם צריך לעבוד על נשמתו (הבהמית) ולתקנה באמצעות נפשו (השכלית)?
א) לדעת רבנו לכל בעלי החיים יש נפש ונשמה, לאדם יש נפש מיוחדת שיש לה יכולת השגה שכלית, ולכל מין ומין מבעלי החיים יש נפש מסוג אחר לחלוטין. אין להם יכולת השגה שכלית, ונפשם בנויה בעיקר על צרכים, תגובות ואינסטינקטים.
ב) לכל בני האדם יש נפש, ואין הבדל בעניין זה בינינו לבין אומות העולם, אלא שעם ישראל קיבל על עצמו לקדש את הנפש ללטש ולשכללה אותה בהתרחקות מן הבהמיות ובמסע ההתקרבות לאל אחד ולהשארות הנפש לאחר תום חיי הנשמה. אצל הגויים הרשעים או ישראל הרשעים, גם הנפש נכרתת משגב חיי העולם הבא, והם אינם זוכים להשארות הנפש.
ואצרף לכם את דברי רבנו בעניין זה בפרק הראשון מהקדמתו למסכת אבות:
"וכבר הקדמנו בפרק זה שדברינו אינם אלא בנפש האדם, לפי שההזנה דרך משל של האדם אינה ההזנה של החמור והסוס, כי האדם ניזון בחלק הזן שבנפש האנושית, והחמור ניזון בחלק הזן שבנפש החמורית, והדקל ניזון בחלק הזן שבנפש שיש לו, ואומרים אמנם על כל אותם הפרטים ניזון בשיתוף השם בלבד, לא שההרגש אשר באדם הוא ההרגש אשר בסוס, ולא ההרגש אשר במין זה הוא אותו ההרגש עצמו אשר במין האחר, אלא כל מין ומין מאותם שיש להם נפש יש לו נפש מיוחדת זולת נפש האחר, וחיובי הוא שתהיינה לנפש זה פעולות ולנפש זה פעולות, ויש שתדמנה פעולה זו לפעולה זו ויחשבו על ידי שתי הפעולות שהם דבר אחד בעצמו, ואין הדבר כן. והמשל בזה, כגון שלושה מקומות חשוכים, האחד זרחה עליו השמש והואר, והשני עלה בו הירח והואר, והשלישי הודלק בו נר והואר , הרי כל אחד מהם נמצא בו האור, אלא שסיבת האור הזה ופועלו הוא השמש, ופועל השני הירח, ופועל שלישי האש. כך פועל רגש האדם היא נפש האדם, ופועל רגש החמור היא נפש החמור, ופועל רגש הפרס היא נפש הפרס, ואין להם עניין הכוללם זולת שיתוף השם בלבד, והבן עניין זה כי הוא נפלא וחשוב, נכשלים בו רבים מן המתפלספים, ובאו מתוך כך להשקפות מוזרות ודעות בלתי נכונות".
שלום וברכה, שאלותיך עמוקות מאד הן, אך אנסה בכל זאת להשיבך ככל יכולתי:
א) נפש האדם אינה נפש "אלהית" ואינה "חלק" מן הקב"ה, אלא הכל משל, ואסביר את הדברים לאור דברי רבנו במורה-הנבוכים (א, א):
בהגדרה קצרה, הצלם-הנפש-השכל שחנן בו הקב"ה את האדם הוא ההשגה השכלית אשר מייחדת את האדם מכל בעלי-החיים. נשאלות עתה אפוא שתי שאלות: 1) מדוע אפוא היא נקראת "צלם אלהים"? 2) והאם יש לה דמיון לעצמו ולאמיתתו של ה' יתעלה?
הנה תשובת רבנו שם לשאלה הראשונה:
"וכאשר ייחד את האדם בעניין מופלא מאד שבו, מה שאין בשום דבר בכל המציאות מתחת גלגל הירח והיא ההשגה השכלית אשר אין בו שימוש חוש ולא יד ולא כתף, לפיכך דימהו בהשגת ה' שאינה בכלים [גופניים]".
כלומר, מפני שהאדם ייחודי בהשגתו שאינה זקוקה לכלים גופניים, אמנם היא נעזרת בכלים גופניים כגון העין והשמע כדי לקלוט ולהבין, אך כשלעצמה היא יכולה לפעול גם בלעדיהם. לכן, דימה את ההשגה השכלית של האדם להשגת ה' יתעלה שאף היא איננה בכלים גופניים, ולמרות שהשגת ה' איננה צריכה עזרים גופניים כדי לקלוט ולהבין, אף-על-פי כן דימה את השגתנו להשגתו, אולי כדי להחדיר לתודעתנו את ההשקפה על חשיבות טהרתה ומעלת רוממותה.
ועתה נעבור לתשובת רבנו שם לשאלה השנייה:
"ואף-על-פי שאין דימוי לפי האמת אלא רק במחשבה ראשונה, ונאמר באדם מחמת העניין הזה כלומר מחמת השכל האלהי הנצמד בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו".
נמצא, כי לפי האמת אין בין ההשגה האנושית לבין השגת ה' יתעלה שום נקודת דמיון השקה והשוואה, וכל הדימוי הוא רק במחשבה ראשונה, כלומר בעיון ראשון ושטחי בלבד.
ב) נראה לי כי נאמר "ויפח באפיו" כדי ללמדנו שהנפש הזו אינה גשמית אלא רוחנית, ולא נבראה ככל שאר גופו של האדם, אלא בבריאה מיוחדת וייחודית, וכל זאת להחדיר לתודעתנו כאמור את מעלת רוממותה וחשיבותה שהרי היא רוחנית ולא גשמית, ולכן על האדם לכוון את מעשיו לפי הוראות שכלו ולא לפי שאיפות חומרו-בהמיותו.
ג) הנפש במצבה בעולם הזה איננה נעלה ממעלת המלאכים, כי היא קשורה בגוף חומרי, והגוף הוא מסך גדול בינינו להשגת ה' יתעלה. ברם, משה רבנו התעלה לדרגת מלאך בעולם הזה לאחר שביטל לחלוטין את שאיפות חומרו, ובכל זאת עדיין הוא לא היה יכול להשיג את עצמות אמיתתו של ה' יתעלה, כי סוף סוף הוא עדיין שכל-נפש הכלואה בגוף חומרי.
ברם, נראה לי כי יחידי סגולה שהגיעו למעלה גבוהה בעולם הזה, מעלתם בעולם הבא כמעלת המלאכים או מעין מעלת המלאכים. כי הם כבר השתחררו מן החומר המעיק אשר מגביל את תשוקת הנפש לידע את ה' יתעלה.
ד) לדעת רבנו אין לאדם שתי נפשות, אלא נפש ונשמה, הנפש היא השכל-הצלם שאותו השתדלנו לבאר בקצרה לעיל, ואילו הנשמה היא כוח חיות גופו של האדם, מעין מצבר חייו. גם לבעלי חיים יש נשמה, כלומר חיות גופנית שמסתיימת בשלב כלשהו. נשמה זו אין לה חיי נצח, רק הנפש-השכל הוא נצחי בתנאי שהאדם שכללו והכשירו לקבלת האור האלהי בחיי העולם הבא.
ה) ייצר הטוב של האדם הוא שאיפת הנפש לצאת מן הכוח אל הפועל ומאבקה לחיות חיי נצח לאחר התכלות הגוף. ייצר הרע הוא משיכת גוף האדם לתאוות ולהנאות החומריות הבהמיות. ומה שאמר רבנו בהלכות גירושין כוונתו לנפש הטהורה של האדם, ושאיפתה הוא רצונו האמתי של האדם מישראל ללא השפעת התאוות. ולכן יש להלקות או לייסר את האדם שהתגברו עליו התאוות, כדי להחלישן ולבערן, ולאפשר לאור הנפש והדעת לבוא לידי ביטוי, ולהדריך את האדם למה שנפשו העשוקה משתוקקת אליו כל כך.