אחד מן החברים שהוּאר בדרך האמת שאלני האם עליו לברך "שהחיינו" טרם שישליך את כל ספריית המינות שברשותו למחזורית הקרובה? ובכן, נראה לי שאין לברך "שהחיינו", שהרי מברכים "שהחיינו" על מצוה "שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת" (הלכות ברכות יא, יא), ואילו מצות ביעור מינות ועבודה-זרה היא מצות עשה תדירה בימינו ומצויה לצערנו בכל עת.
מה כֵּן ראוי לברך? ובכן, להבנתי יש לברך את הברכה שפוסק רבנו בהלכות ברכות (י, י):
"[א] הרואה מקום שעובדין בו עבודה-זרה, מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו; [ב] מקום שנעקרה ממנו עבודה-זרה: אם בארץ-ישראל הוא, מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שעקר עבודה-זרה מארצנו; ואם בחוצה-לארץ הוא, מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שעקר עבודה-זרה מן המקום הזה; ואומר בשתיהן: כשם שעקרת מן המקום הזה כך תעקור מכל המקומות ותשיב לב עובדיהן לעובדך".
נמצא אפוא, שחברִי צריך לברך בשם ומלכות: "שעקר עבודה-זרה מארצנו", בשעה שהוא מסיים להשליך במצולות ים כל חטֹאתם, דהיינו בשעה שהוא משליך למחזורית את כל ספרי המינים. ובתום השלכת ספרי המינות עליו להוסיף: "כשם שעקרת מן המקום הזה כך תעקור מכל המקומות ותשיב לב עובדיהן לעובדך", והייתי מוסיף: "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ? אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים, הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ח–ט); "הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ" (יש' י, א).
ואצרף את הגדרת מצות ביעור עבודה-זרה שבספר-המצוות, וכֹה דברי רבנו:
"והמצוה החמש ושמונים ומאה, הציווי שנצטווינו להשמיד את כל הנעבדים [=בין הנעבדים הדמיוניים כגון אלילי תהו שלא יראו ולא ישמעו, ובין נעבדים פגאניים בשר ודם כמו המינים הפרו-נוצרים למיניהם] ובתיהם בכל מיני ההשמדה וההשחתה, בשבירה ובשריפה ובהריסה ובכריתה כל מין במה שראוי לו, כלומר במה שיהיה יותר גמור ומהיר בהשמדתו. והמטרה שלא נשאיר להם זכר, והוא אמרוֹ יתעלה: 'אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת' [דב' יב, ב]" וכו'.
וכן אצרף את דברי רבנו בשלושה-עשר יסודות דתנו:
"וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה, כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
קצרו של דבר, מצוה לאבֵּד עבודה-זרה ומצוה לחרף ולגדף את המינים האורתודוקסים ולבער את ספריהם. מצות עקירת והכרתת והשמדת ומחיית זכרה של העבודה-הזרה כֹּה חשובה, עד שרבנו קובע בחמישה מקומות במורה-הנבוכים שהיא הציר שעליו סובבת כל התורה כולה!
ועוד בעניינים הללו ראו נא את המאמר: "וְאִבַּדְתֶּם את שמם מן המקום ההוא".