האם עושר ושגשוג מהווים איום על טוב לב וחמלה? והאם העוני עוזר לטפח את התכונות האלה?

בדרך כלל אנשים עשירים עסוקים יותר בעולם הזה ובתאוותיו כי יש להם יותר אמצעים להשיג את שאיפות הייצר המתעתעות. ראה לדוגמה את המיליארדר היהודי אפשטיין שהתאבד בבית כלא בארה"ב לא מזמן, הוא בנה לעצמו אי שלם של זימה, עני לעולם לא יוכל לעשות כדבר הזה. לעומת זאת, העניים בדרך כלל יותר עסוקים במלחמת הקיום ובהבאת לחם ומזון וכסות להם ולבני ביתם.

כמו כן, לעתים קרובות אותם עשירים השיגו את ממונם בדרכי רשע.

זאת ועוד, לעתים קרובות העשירים אוהבים את כספם והופכים להיות עבדים לממונם, הם אינם מספיקים לרדוף אחר הכסף, כמו שנרקומן אינו יכול להפסיק לרדוף אחר הסמים, ולכן אמר שלמה המלך: "אוהב כסף לא ישבע", עד שקשה להם להיפרד ממאה שקל הרבה יותר מאשר יקשה על העני להיפרד ממאה שקל. וכידוע שדווקא העשירים מקבלים הרבה דברים בחינם, כגון: ארוחות יוקרה, בתי מלון, טיסות, ועוד ועוד, כי כולם להתקרב אליהם ולהתכבד בם.

ואני מכיר רב ממסדי אחד עשיר גדול, שיש לו מיליונים בחשבון הבנק והוא אפילו לא הולך עם ארנק! עד כדי כך הסביבה שלו עוטפת אותו ומספקת לו את כל צרכיו. רק פנקס צ'קים יש לו שהוא משתמש בו לעתים נדירות מאד.

סיבה נוספת היא הגאווה, בדרך כלל העשירים הללו נוטים מאד למידת הגאווה.

לעתים השפע גם גורם להם לשעמום או לדיכאון או להזיות ועוד ועוד.

ואני מניח שישנם עוד סיבות אשר עליהן נאמר: "עושר שמור לבעליו לרעתו".