האם רש"י והתוספות היו גדולים יותר מהרמב"ם?

1) כל החכמים הללו אינם חכמים בעיניי אלא כסילים ומינים וכופרים. ומה אתה מצפה מכסילים מינים וכופרים? שהם יודו שהרמב"ם היה יותר חכם מהם? ואם הם היו מסוגלים להודות על האמת הם לא היו כסילים מינים וכופרים...

ואתה מוזמן לעיין בפתיחת איגרת רבנו לתלמידו ר' יוסף (מהדורת קאפח), שם רבנו מתאר את כל סוגי השוטים למיניהם שהתנגדו לו ואת מניעיהם השונים. וכן עיין בפתיחת איגרת תחיית המתים, שם רבנו מתאר את חכמי צרפת אשר יותר תועים מן הבהמות כי לא ידעו שה' אינו גוף ואין לו דמות הגוף, ותיארוהו כמו שמתארים את זאוס. ומה עוד אפשר לומר על סכל שמעיד על רבותיו שהם גאוני עולם?

ואגב, הטענה של הרא"ש שהרמב"ם "היה גדול" הינה התעיה, לא שהרמב"ם לא היה גדול, אלא שהרא"ש לא באמת התכוון לשבח את הרמב"ם. כלומר, דברי הרא"ש הללו נועדו לנקות את הרא"ש מן החשד שמא הוא מגמתי ולא ענייני, כלומר, מי שמודה שחברו "הוא גדול", ויחד עם זאת מותח עליו ביקורת, מעביר בכך מסר מאד חזק ומתוחכם שהביקורת שלו עניינית ודבריו אמיתיים ונובעים מתוך מחקר מקיף מעמיק ומדוקדק, וכאמור כל זאת אינה אלא התעיה.

וכל הפוליטיקאים בימינו משתמשים בהתעיה הזאת והדברים עתיקים.

כמו כן, הוא לא היה יכול לומר על הרמב"ם שהוא לא גדול, כי גדולתו כבר נתפרסמה, וכל דבריו היו נשללים אם הוא היה אומר זאת, וכמו שבימינו צאצאי המינים אינם יכולים לומר על הרמב"ם שהוא כופר ואפיקורוס כמו שהם עשו בדורות הקודמים, ולכן הם נלחמים בו באמצעים האפשריים, ומטילים עליו רפש בדרכים שפתוחות בפניהם, כגון שהוא היה זקן ומבולבל שהוא כתב את המורה, ושהוא הסכים להודות באמיתת הקבלה בסוף ימיו, וכיו"ב.

2) הטענות הללו מלמדות על כך שלא הייתה להם אמת מידה להבחין בין אמת לבין שקר, וכן שרמתם הספרותית והאנושית הייתה ירודה מאד עד שלא זכו להבחין בגדולתו של הרמב"ם, וכן שהם היו יהירים גאוותנים ובעלי מידות רעות עד שהם העדיפו את כבודם ויוקרתם וטובות ההנאה שלהם על פני האמת, וכן שהם היו שקועים עמוק בתאוותיהם ובעבודה זרה, כי רק מי שהוא שקוע כל-כך באלילות ובתאוות יעדיף את טובות ההנאה על-פני דרך האמת הנשגבה והמרוממה.

3) אכן, מי שלא הבין מהי ידיעת ה' ומהו ייחוד ה' מימיו, ומי שלא הצליח לנקות את מחשבתו מהגשמה ועבודה-זרה, ומי שלא הצליח להעדיף את דרך האמת על פני תאוותיו וכבודו וגאוותו, מעולם לא התחיל אפילו להבין את גדולת רבנו. ורבנו כבר אומר זאת באיגרתו לתלמידו ר' יוסף שרק השרידים אשר ה' קורא יבינו את עוצמת מפעלו של רבנו הגדול, אשר סלל לנו את הדרך לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.

4) כי הם סכלים, וככל הסכלים הם אינם יודעים לבחון דבר לפי אמיתתו בראיות ובהוכחות מושכלות או מדעיות, ולכן הם תולים את חשיבות הנאמר בהזיית גדולת האומר, וזה מעיד על רמה שכלית ואנושית מאד, אבל מאד-מאד נמוכה.

5) בהחלט, הוא היה טיפש וסכל גדול, וככל שנלמד ונשכיל יותר את דרך האמת, וככל שנשכיל להבין את יופייה ועוצמתה, כך תתחדד אצלנו התובנה הזו עוד ועוד.