בראשית מ' יד: כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖יחָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה
רלב"ג: "התועלת השביעי הוא במידות, והוא שראוי לאדם להשתדל בכל עוז להינצל מהרע אשר הוא בו, בכל הסיבות אשר אפשר לו שיֵּעָזֵר בהם; ולא יסמוך על הנס, אף על פי שהוא באופן שתדבק בו השגחת ה׳ יתעלה מאד. הלא תראה כי יוסף — עם היות השגחת ה׳ יתעלה דבקה
".בו בזה האופן הנפלא — חילה פני שר המשקים שיזכרהו אל פרעה להוציא אותו מן הבור.
בראשית מ' כג: וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ
רש"י: "וישכחהו – לאחר כן. מפני שתלה בו יוסף לזוכרו, הוזקק להיות אסור עד שתי שנים, שנאמר: אשרי הגבר אשר שַם י״י מבטחו ולא פנה אל רהבים(תהלים מ׳:ה׳) – לא בטח ".(על מצרים הקרואים רהב(ישעיהו ל׳:ז׳
כשהייתי ילד בבית הספר למדנו תמיד את התורה עם פירוש של רש"י. בכל פעם שלמדנו את הסיפור הזה תמיד חשבתי שאלוהים היה אכזרי מאוד עבור נעילת יוסף במשך שנתיים נוספות רק בגלל שיוסף עשה מאמצים לשחרר את עצמו. כאשר הייתי מבוגר וגיליתי את ההערה הזאת של הרלב"ג, הייתי מלא שמחה. הבנתי כי רש"י גרם לי - כילד קטן - לתפוס את אלוהים .כבריון לא-רציונלי אכזרי
?האם אני צודק להניח שהרמב"ם היה דוחה את דברי רש"י כאן
(ועיין משנה פסחים ד' ט' לדברי הרמב"ם על ספר הרפואה שחזקיהו המלך גנז)
כלומר, שאלתך היא האם לדעת הרמב"ם, אשר דוגל בעשיית השתדלות בכל דבר, יוסף הצדיק פעל נכון כאשר הוא ביקש משר המשקים שיזכיר אותו אצל פרעה?
ובכן, קשה לדעת, אך דומני שהפסוק בתורה רומז שיוסף הצדיק שגה במעט חוסר ביטחון בה' יתעלה ולפיכך נאמר בפסוק שיוסף אומר פעמיים: זכרתני והזכרתני, ונראה שהדבר נועד ללמדנו, שאף שיש לעשות השתדלות בכל עניין, אין לחשוש ולהיות בחרדה, אלא לבטוח ביטחון גמור בה' יתעלה, וכאמור, ייתכן שהפסוק רומז שיוסף שגה מעט בעניין זה, וגלש להשתדלות אשר נובעת מחשש ומחוסר ביטחון בה'.
לעניין ספר רפואות, ראה מאמרי: "מהו ספר הרפואות שגנז חזקיהו?".
ייתכן שרבנו היה דוחה את דברי רש"י כאן, אך יש מקום לפירושו זה, כדי ללמד אותנו מוסר לבטוח בה', ולא כל אחד בדרגתו המוסרית של יוסף שייענש בעונש כל כך חמור על אי בטחון בהשם.
כמו כן, לעניות דעתי אין להתייחס להקב"ה כאל נקמות בעניין זה שהרי ידוע שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וכמו שמשה ואהרן נענשו בעונש קשה מאד על עניין פעוט לכאורה, שכעסו על עם ישראל והיכו על הסלע.