(1) שמעתי לא פעם את הטענה, במיוחד מהליטאים, כי אנו יכולים רק לסמוך על הפירוש על תנ"ך של מי שכתב גם 1) פירוש לתלמוד 2) או ספר הלכתי מרכזי 3) או פירוש על ספר הלכתי מרכזי כמו למשל מ"ת או שו"ע. והאנשים האלה טוענים שעלינו לתת הרבה פחות סמכות לאבן עזרא, רד"ק, רלב"ג, אבן כספי, אברבנאל, ספורנו וכו 'מאשר לרש"י, רמב"ן, רשב"ם, הגר"א וכו'. האם יש בכלל תוקף לטענה זו? (2) בדומה, הם גם טוענים כי גם בענייני ההשקפה אנו יכולים לתת סמכות מלאה רק למי שגם כתב פירוש לתלמוד 2) או ספר הלכתי מרכזי 3) או פירוש על ספר הלכתי מרכזי כמו למשל מ"ת או שו"ע. מסיבה זו הם ממזערים לעתים קרובות את ההשקפות של אלה שרק כתבו ספרי השקפה. שוב, האם יש בכלל תוקף לטענה זו?
(3) המכנה המשותף לשני הנושאים לעיל הוא שעבור האנשים האלה אנו יכולים לקבל רק את התובנות בתנ"ך ובנושאי השקפה של אלו שכבר הוכיחו שיש להם ידיעה מלאה על התלמוד ו/או על ההלכה, והם חושדים מאוד כלפי כל מחבר - במיוחד כשהוא מציג תובנות חדשות על תנ"ך ובענייני השקפה - שלא הוכיח שיש לו תחילה את הידע הזה.
(4) במבט ראשון לפחות, האם עמדתם כה מטורפת? אחרי הכל, האם לא סביר לטעון שמישהו שהוכיח את הידע שלו בתלמוד ובהלכה אמין יותר להביע אמת בפירוש התנ"ך ובעניני השקפה - במיוחד אם הוא מביע תובנות חדשות שלא הובאו בעבר? האין זו מדיניות בטוחה ואמינה יותר?
יש לטענה שלהם יסודות אמיתיים כי ההלכה היא יסוד הכל, ברם, רק דבר אחד הם שכחו, שהם עיוותו לחלוטין את ההלכה! לדוגמה, הם מחקו את כל יסודות התורה כולל ידיעת ה' וייחוד ה', וגם שאר המצוות המעשיות -- רק מעטות פלטו תחת ידיהם ונשארו בתמותן ובשלמותן. ובכלל, הלכותיהם ומטרותיהם מבטאים למעשה את הקמתה של דת חדשה פרו נוצרית ופרו אלילית על כל המשתמע מכך.
ולכן אין לסמוך על אף לא אחד מהם, כי המקור שלהם הוא נרפש ומושחת.