חכם צריך לספר על ניסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו? וז"ל הרמבם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ג: מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך. לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של
הבן. עכ"ל. ועוד צריך ביאור הרי משה רבינו כלל לא נזכר באגדה (רק פעם אחת ובדרך אגב ).
אם יורשה לי להוסיף, נראה לי שכוונתו המרכזית של רבנו לומר, שלבן הטיפש או הקטן יש להיעזר באמצעים מוחשיים וחזותיים כדי לספר על יציאת מצרים.
לבן הטיפש צריך להסביר את הבסיס שהקב"ה הוא מקור הכל והוא זה שהוציא אותנו ממצרים ואם תאמר לו שמשה הוציא אותנו הוא יחשוב שלמשה עצמו יש כוח. אולם הבן החכם כבר יודע שמקור הכוחות הוא הקב"ה ולכן אפשר לדבר איתו על כך שמשה הוציא את עם ישראל ממצרים.
גם בהלכות חנוכה הרמב"ם עושה דבר דומה בהתחלה כותב שהקב"ה הושיע אותנו ואח"כ כותב שהחשמונאים הושיעו אותנו. והתשובה שהמקור הוא הקב"ה ושליחיו הם החשמונאים.
רבינו לא כתב שהבן הטיפש שואל. אדרבה, בגלל שהוא קטן או טיפש אין לו את היכולת לשאול, והוא אפילו לא מבין מדוע כולם יושבים חגייגים סביב שולחן חג מפואר וכו', ולכן האבא מסביר לו בפשטות, ואף מצביע על העבד או השפחה (שהיו מצויים בזמנם בבתים).
והבן הגדול שיש לו כבר כלים רחבים לשאוב מידע, האבא מפרט לו כפי יכולת הבנתו ותפיסתו.
כמו כן, ההגדה זה רק מעט מן המעט שתיקנו חכמים כדי לצאת ידי חובת מצות זכירת יציאת מצרים ומצות והגדת לבנך, אבל כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.