נשאלתי כך:
שלום, אם אדם מתפרנס מביטוח לאומי בגלל סיבה מוצדקת, האם הוא יכול גם לקבל תוספת מהכולל שהוא לומד בו? כלומר, האם מותר לקבל צדקה מוצדקת בעבור לימוד התורה?
תשובה:
שלום וברכה, השאלה המרכזית היא: האם הוא יכול לעבוד לפרנסתו?
אם כן, אסור לו להתפרנס, לא מביטוח לאומי ולא מהכולל, והוא גוזל ומחלל-שם-שמים.
אם לא, מותר לו להתפרנס מביטוח לאומי, ואסור לו להתפרנס מהכולל, מפני שמדובר בבית-מדרש למינות ולהזיות פגאניות, ובהליכתו לשם הוא מטמטם את מוחו, מתרחק מבוראו, ומסכן את חיי העולם-הבא שלו.
אגב, מי שמתעתע בענייני קדושה ונוטל כסף בעבור לימוד התורה, קרוב לוודאי שגם הכסף שהוא נוטל מביטוח לאומי, הוא כסף שאינו מוצדק, כי מי שמרשה לעצמו לחמוס כספים תוך שהוא מחלל-שם-שמים – לא יירתע כלל ועיקר מלעשות את הדבר הקל יותר, לקחת כסף בעוול ובתעתועים מביטוח לאומי, ובמיוחד אם נדמה לו שמותר לגנוב מהמדינה, ובמיוחד אם הוא לא שירת בצה"ל או בשירות לאומי ושונא את המדינה ואת ארץ-ישראל – וכל מי שמסרב לשרת בצה"ל או בשירות לאומי לטובת ארץ-ישראל, בהכרח שונא את צבא-ההגנה-לישראל ובהכרח שונא את ארץ-ישראל, ובהכרח הולך בדרכם הרעה של המרגלים ודור המדבר.
קצרו של דבר, רק מי שעומד למות מותר לו לקחת כסף בעבור לימוד התורה, וכֹה דברי רבנו בפירוש המשנה (ד, ז):
"וטעו אלו המכחישים את האמת ואת הלשונות הברורים [רוב תופשי התורה בימינו ואולי אפילו כולם] ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל-כרחם במעשיות שמצאו בתלמוד על בני אדם בעלי מומין בגופן או זקנים באים בימים, עד שאינם יכולים לעשות מלאכה ואין להם שום דרך אלא לקבל, ומה יעשו, הימותו? זה לא חייבה תורה. ואתה מוצא את המעשה שלמדו ממנו באמרוֹ: 'הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ' [מש' לא, יד], שהוא בבעל מום שאינו יכול לעשות מלאכה. אבל מי שיש לו יכולת אין למצוא בתורה לזה דרך".