הרבה מ'גדולי הדור' אוסרים למבוגר לשחק במשחקי ילדים ביום השבת. ממה שראיתי בדבריהם, הם נוטים לאסור יותר משום המוסריות שבדבר שכביכול אין לבזבז את השבת במשחקים, ובדוחק התירו שהמבוגר יתן את המשחק לילדו. הדבר כשלעצמו הוא נכון, אולם מה נעשה שלעתים קרובות ההכרח לא יגונה והילדים מבקשים שנשחק איתם יחד. מה גם שאני לא מצליח להבין למה מערבבים טעמים מוסריים עם הלכה יבשה.
האם לדעת רבינו יש צד לאסור על מבוגר לשחק עם הילדים, ובפרט בכדור?
נאור היקר, אין לי הרבה מה להוסיף על דבריך:
1) אכן אין עילה לאסור לשחק במשחקים בשבת מצד מוקצה, שהרי הם מוכנים לכך מערב שבת.
2) לגבי משחק כדורגל במרחב פתוח נראה שראוי להחמיר לקראת גיל בר-מצווה, מן הטעם שהבאת בהלכה, למעט מסירות וכיו"ב שלא דורש ריצה ומאמץ רב.
3) לגבי פאזל ולגו נראה שאין שום בעיה הלכתית, שהרי איסור "נראה כבונה" בכלים הוא איסור דרבנן, ואין לגזור ממנו גזירות נוספות לעניין משחקי ילדים.