1) ?מהי ענווה? מהי ההגדרה המדויקת של ענווה? ומה התהליך שבו נרכשת הענווה
2) אם ענווה היא תגובה רגשית לגירויים חיצוניים, ברור מאליו שהדבר אינו יכול לחול על אלוהים, אך אם, כפי שמשתמע מיסודי התורה ד' יבּ', ענווה היא תגובה אינטלקטואלית לתפיסה אינטלקטואלית אמיתית של מקומו של האדם במציאות, וכתוצאה מכך שלילה מוחלטת של כל היוררות וההתנשאות העצמית, אם כן מדוע איננו יכולים לומר כי באנלוגיה גם אלוהים הוא ענו - היינו שאלוהים מודע לנצח לשלמותו המושלמת שלו אך שגם לנצח הוא אינו נמרץ או ?נרקיסיסטי בנושא
3) כנקודה שנייה, משה רבנו היה מנותק כמעט לחלוטין מגופניותו, ובאותה עת הוא גם היה האדם העניו ביותר אי פעם. זה מרמז לכאורה כי ככל שהישות מנותקת מגופניות, כך גדלה יכולתה .לענווה. אם זה נכון, פירוש הדבר שמלאכים ואפילו אלוהים אכן יכולים להיות ענווים
4) אני יודע שאני עושה כאן כמה שגיאות משמעותיות, אבל בבקשה עזרו לי לראות איך. אני חושב שהדרך הטובה ביותר להתייחס לשאלות אלו היא לספק הגדרה יסודית של מהי ענווה .רגשית? אינטלקטואלית? שניהם?), ולתת תובנה לגבי התהליך הגורם לענווה)
ענווה היא תכונה נפשית אשר מתעצבת באמצעות קליטת גירויים חיצוניים, ולכן אמרו למי שרוצה לתקן את מידת הכעס והענווה שילבש בגדים פשוטים ועלובים, ויקבל באהבה ביזיונות וחרפות. ובדרך זו של קבלת העלבונות באהבה הוא מכשיר את נפשו למידת הענווה.
אין להקב"ה חושים גופניים שבאמצעותם ניתן להשפיע עליו או לגרותו לפעולה, ובאופן כללי לא ניתן להשפיע עליו כלל, ואין שום גורם חיצוני שמסוגל לעשות כן.
אם אנחנו מניחים שיש להקב"ה את תכונת הענווה הרי שבהכרח יש להניח שהוא נתון להשפעות חיצוניות או לשינויים נפשיים, כי התכונה הזו איננה דבר קבוע אלא משתנה בהתאם לשאיפות האדם והתנהגותו.
ויתרה מזאת, אין הקב"ה צריך להיזהר להתנהג בענווה כי הוא אינו בשר ודם שפל אפל ואין לו גוף נגוף מלא אספסוף, ואין שום חשש ש"נפשו" תחרוג לכיוון הגאווה והוא יעשה טעויות וירע לבני האדם בעקבות שגיאות ושיגיונות הגדלות והגאווה. זאת ועוד, בכתבי הקודש תיארו את הקב"ה כבעל גאווה, כלומר כישות שיש לה את כל ההצדקה לנהוג ברוממות ובהתרחקות, כי הוא נעלה ומרומם מעל הכל באופן שלעולם לא נוכל להתחיל אפילו לדמיין, "יְהוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תה' צג, א).ׁ
כל מערכת קבלת ההחלטות אצל הקב"ה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים ויודעים, כל סוג של השוואה השקה או דמיון בינינו לבינו הוא מוטעה, ויש בו ריח של הגשמה.
הקב"ה קובע את דיני בני האדם והיקום לפי מערכת שיקולים טהורה ונקייה לחלוטין מכל זיק של השפעות מידותיות, אלא הכל בחכמה ובתבונה נפלאה ומופלאה שלעולם לא נוכל להגיע עד חקר הבנתה.