מישהו סיפר לי שהוא ראה את הפשט הבא בפירוש על התורה של בלשן אלמוני מפעמים קודמות – פשט שנראה לי, לפחות במבט ראשון, ממש מרתק:
בראשית ח' כא:
וַיָּ֣רַח יְהֹוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כׇּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי
הנה הקריאה החדשה - ואולי הנכונה מבחינה דקדוקית (ותיאולוגית?) - של הפסוק הזה:
אלוהים ראה שמצבה הנוכחי של האנושות גרוע יותר ממה שהיה קודם לכן בינקות האנושות - אלוהים ראה שהנטיות של בני האדם הנוכחיות גרועות בהרבה מאלו של בני האדם שחיו בדורות הראשונים של האדם.
במילים אחרות, האות 'מ' אין פירושה 'from' אלא 'worse) than)'! פסוק זה אינו מלמד אותנו משהו על האונטולוגיה המהותית של כל בני האדם, אלא מהווה הצהרה השוואתית בין שלבים שונים בהיסטוריה האנושית.
לאחר בקשת המחילה לא הבנתי את דבריך, אדם קל ופשוט אנכי.
הנני מבין את העניין שהזכרת לאור דברי רבנו, והנה הם לפניך:
וכֹה דברי רבנו במורה (א, לד) בסיבה השנייה שלא רבים יחכמו:
"והסיבה השנייה, קוצר דעת כל בני אדם בראשיתם [בתחילת דרכם המחשבתית והעיונית], לפי שלא ניתנה לאדם שלמותו הסופית מראש, אלא השלמות מצויה בו בכוח [=בפוטנציאל], ובראשיתו נעדרת ממנו בפועל – 'וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד' [איוב יא, יב]. וכל אדם שיש לו דבר מסוים בכוח אינו חיובי בהכרח שייצא אותו הדבר אל הפועל, אלא אפשר שהוא יישאר במגרעותיו: אם מחמת מעצורים [כגון מחלות פיסיות או נפשיות או מחמת חינוך להזיות ולשיבושי המחשבה], ואם מחוסר הכשרה שתוציא אותו מן הכוח אל הפועל, ובְפירוש נאמר: 'לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ' [איוב לב, ט], ואמרו ז"ל: 'ראיתי בני עליה והם מועטים' [סוכה מה ע"ב, סנהדרין צז ע"ב], כי המעצורים בעד השלמות רבים מאד והמטרידים ממנה עצומים, ומתי תושג הכוננות המוחלטת [=ההכנה הנפשית והמידותית וההשתחררות מכבלי ההזיות הדמיונות והתאוות] וכן הפנאי להכשרה – כדי שייצא מה שבאותו אדם בכוח אל הפועל".
משמע מדברי רבנו ומן הפסוק באיוב, שבני האדם בראשיתם הם כבהמות הואיל והם נעדרי חינוך והשכלה, ואלמלי החינוך והלימוד יהיו חיות ופראי אדם.
עוד כותב רבנו במורה (ג, כב):
"יצר לב האדם רע מנעוריו -- וכבר ידעת פרסום השקפה זו בתורתנו כלומר: יצר טוב ויצר רע, ואמרם בשני יצריך. וכבר אמרו כי יצר הרע נוצר בכל אחד מבני אדם בעת לידתו: 'לפתח חטאת רובץ'. וכמו שאמרה התורה 'מנעוריו', ושיצר טוב אינו נמצא לו אלא לאחר שלמות שכלו".
משמע בבירור שייצר הרע הוא הבהמיות ורדיפת החומר והתאוות, וייצר הטוב לא נכנס לליבו של האדם אלא לאחר החינוך ורכישת ההשכלה.
וראה גם דברי רבנו במורה (ג, ח):
"אבל אמרו 'אשת חיל מי ימצא' וכל אותו המשל, הוא ברור, לפי שאם נזדמן לאדם מסוים חומר טוב נשמע, אינו מתגבר עליו ולא מפסיד את תקינותו, הרי זה מתת אלוהים. כללו של דבר, החומר הנשמע קל להנהיגו כמו שאמרנו, ואם היה בלתי נשמע הרי אינו מן הנמנע מן המוכשר לרסנו, ולפיכך הדריך שלמה בכל אותם דברי המוסר הוא וזולתו".
ובהמשך המורה שם נאמר:
"וצוויי התורה ואזהרותיה אינם אלא להכנעת כל דרישות החומר [ולא חלילה כישופים וקמיעות וסגולות דמיוניות כדרכה של הנצרות ודתות העמים עובדי האלילים]. ולכן ראוי למי שהעדיף להיות אדם באמת, לא בהמה בתבנית אדם ותארו, לשׂוּם כל מאודו בהשפלת כל דרישות החומר, מאכילה ושתיה ותשמיש ויתר המידות הנספחות לתאווה ולכעס, וייבוש בהם. ויעשה להם מגבלות בנפשו מה שאי אפשר בלעדיו, כגון האכילה והשתייה, יצטמצם בהם על היותר מועיל וכפי צורך התזונה לא כפי ההנאה".
ובעניין זה ראה גם מאמרי: "ריסון התאוות -- השער לחכמה".