1) אם אדם מאמין (או יותר נכון הוא יודע) בביאת המשיח, אבל בתוך אמונה זו הוא מאמין שהמשיח יכול להיות מהחיים או מהמתים, האם אדם כזה ממלא את החובה להאמין בביאת המשיח?
2) או להקשר של שאלה זו בהקשר רחב יותר, האם החובה לדעת את שלושת עשר יסודות של דתנו מחייבת שהם חייבים להיות ידועים ללא כל סוג של טעות?
1) אם האדם מאמין במשיח דמיוני שכבר מת כמו חסידי חב"ד, הוא לא מאמין באמת בביאת המשיח, שהרי המתים אינם יכולים לקום ולחיות (למעט בתחיית המתים לצדיקים, וביאת המשיח היא עניין נפרד לחלוטין מתחיית המתים, וקרוב לוודאי שהמשיח יבוא לפני תחיית המתים). כמו כן, גם מין ואפיקורוס ומכחיש יסוד מיסודות הדת לא יכול להיחשב משיח, אפילו אם הוא חי, כל-שכן לאחר מותו.
2) כן. שהרי רבנו אומר בסוף שלושה-עשר יסודות הדת כך:
"וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
כלומר, אפילו אם אדם רק פקפק או ערער, דהיינו שיבש באופן משמעותי את המסורת בעניין היסוד, כמו לדוגמה מי שמאמין שחיי העולם-הבא הם תחיית המתים, שהרי מי שטוען כן, למעשה סובר שאין חיי נצח נפשיים בעולם הבא, ובמלים אחרות הוא מבטל את יסוד העולם הבא.