הרמב"ם אומר, אם אני מבין אותו נכון, שהתורה - באמצעות המצוות - מספקת את האיזון המושלם לכל מה שיהודי זקוק לו בחייו, הן מבחינת תיקון הגוף והן מבחינת תיקון הנפש. וכי כל תוספת או חיסור, לא משנה כמה גדול או קטן, יגרום לחוסר איזון מסוכן במערכת כולה. השאלה שלי היא: האם זה אותו דבר עם התפילות והברכות?
כלומר,האם זה נכון, שבנוסף לתכלית העיקרית של התפילות והברכות, חז"ל, באמצעות מטבע התפילות והברכות הספציפי שהם קבעו, רצו ללמד אותנו השקפות (דעות) נכונות ואת סדרי העדיפויות הנכונים, וכי הם תכננו לבצע זאת בכך שנתנו לנו מטבע התפילות והברכות שכתוב באופן שהוא מכיל איזון מושלם - הן מבחינת כמות מאוזנת לחלוטין והן מבחינת מיקוד מאוזן לחלוטין - של בקשה שבח והודאה, וגם איזון מושלם של יראה ואהבה? האם זו הנחת יסוד אמיתית?
אם התשובה היא כן, האם פירוש הדבר שכל תוספת לנוסח התפילות והברכות של חז"ל - אם תפילות וברכות חדשות לגמרי, או תפילות וברכות המקוריות של חז"ל, אבל בסכומים חדשים - תגרום באופן אוטומטי לחוסר איזון בדרך שבה אנו מתייחסים לאלוהים, וחוסר איזון בדברים שאנחנו אמורים להתמקד בהם, וכי כל זה יתן לנו השקפות כוזבות וסדרי העדיפויות מושחתים?
למשל אנו משתמשים במילה 'אב' הרבה פחות, כאשר מתייחסים לאלוהים במטבע ההתפילות והברכות של חז"ל, מאשר אנו משתמשים במילה 'מלך.' נניח כי חז"ל רצו בכוונה שאנחנו נתייחס אל אלוהים כ"מלך" מאה פעמים יותר ממה שאנחנו נתייחס אליו כ"אב". נניח כי הם עשו זאת בכוונה כי הם רצו אותנו להתייחס לאלוהים הרבה יותר בדרך שבה משרת מתייחס למלך שלו, מאשר הם רצו אותנו להתייחס לאלוהים בדרך שבה הבן מתייחס לאביו. עכשיו אם מישהו בא והוסיף תפילות חדשות לסידור, או ברכות חדשות עבורנו לומר, ותפילות וברכות אלה כוללות את המילה 'אב', זה אומר שלפתע אנחנו מתייחסים לאלוהים כאבא שלנו יותר מאשר חז"ל רצו שנעשה. חוסר איזון זה עלול לגרום לנו השקפות פסולות על אלוהים. ועם כל תוספת חדשה, חוסר האיזון הולך וגדל, והנזק להשקפות וסדרי העדיפויות שלנו הולך ומחמיר.
והבעיה הזאת תחול על כל תפילה או ברכה נוספת למטבע התפילות והברכות של חז"ל. אולי תפילות הודאה רבות מדי או תפילות בקשה רבות מדי (כגון תפילות רבות מדי לפרנסה והחיים החומריים שלנו) או תפילות שבח רבות מדי יגרומו גם לחוסר איזון מסוכן - שיגרום נזק להשקפות וסדרי העדיפויות שלנו. האם הרמב"ם מסכים עם חששות אלה ואת ההתנגדויות האלה נגד כל תוספות למטבע ההתפילות והברכות של חז"ל?
נראה לי כי אין כל מניעה שאדם יתפלל כל היום כולו, אף שלאדם שמסוגל ללמוד אין הדבר רצוי, כי עדיף ללמוד חכמה מאשר להתפלל כל היום.
אולם, אם התוספות שאדם מוסיף בתפילה נוגעות להשקפות משובשות, כגון: הגשמה, עבודה זרה, אמונות תפלות, מאגיה ודמיונות, פניות לא ראויות לה', תפישת התפילה כמקח וממכר עם ה' יתעלה, וכיו"ב -- אז התפילה הופכת להיות איסור גמור -- ומאמצעי להכנעת הלב, לעבודת המידות, ולקרבה לה' יתעלה, הופכת התפילה לאמצעי לסכלות ולאלילות. וחלקן הגדול של התוספות שהוסיפו בתפילות הוא מאחד החלקים שציינתי לעיל.
כמו כן, אסור לאדם לשנות מהמטבע שטבעו חכמים בברכות (פתיחתן וחתימתן), ואף להותיר את הברכות כמות שהן, ולהוסיף להן באמצען פסקאות ומשפטים שלא נקבעו על ידי חז"ל -- אין הדבר ראוי.
קצרו של דבר, כל תוספת למה שתיקנו חז"ל בתפילות הציבוריות -- לעתים אסור ולעתים לא ראוי להוסיף. ברם, תוספות אחרות בתפילותיו הפרטיות של האדם, כגון אמירת פרקי תהלים או תפילה אישית לפני ה' יתעלה -- כל אלה דברים רצויים מאד.
ולכן, התשובה לשאלתך היא כן, הסידור של ימינו אינו מאוזן לחלוטין, אך לא בגלל שהוסיפו לו תוספות, אלא בגלל שהתוספות שהוסיפו לו הן ברובן הגדול שיבושים חמורים ביותר.