שמעתי לאחרונה 'רב' גדול חרדי מכנה את בנימין זאב תאודור הרצל בשם 'רשע מרושע.' אני חייב להודות שבאותו הרגע חשתי שנאה מוחלטת לרב החרדי הזה.
השאלות שלי הן:
1) לפי הרמב"ם האם התגובה הרגשית שלי לחרידי זה הייתה נכונה וצדיקה? אם כן, מדוע? אם לא, לפי הרמב"ם מה התחושות והמחשבות הנכונים כלפי 'אנשים' כאלה?
2) איך אנחנו אמורים להתייחס להרצל? מבחינה מוסרית/הלכתית האם אנו אמורים לראות את הרצל כצדיק למרות שהוא בהחלט הפר מצוות רבות, (ולמרות שחלק מהפתרונות המוקדמים המוצעים שלו ליהודים, כגון המרה לנצרות, היו בהחלט נגד ההלכה)? ראו עמוד 23 בקישור הבא: https://imti.org.il/wp-content/uploads/2018/10/Herzl-Not-What-They-Told-Us.pdf
[כאשר אנו מתייחסים לשאלה זו חשוב מאוד לנו לזכור שבזמנו ובמקומו של הרצל שתי האופציות המציאותיות היחידות ליהודים היו 1) יידישקייט אורתודוכסי פרימיטיבי אנטי-רציונלי אנטי-חיים דוחה, או 2) חילוניות. למרבה הצער, יהדות אמיתית לא הייתה אפשרות זמינה מציאותית בזמנו ובמקומו.]
3) נראה לי שלאור תנאי הזמן והמקום של הרצל שהזכרתי מיד לעיל, ולאור העובדה שהרצל דאג כל כך עמוק לסבל אחיו היהודים, ושהוא אהב עמוקות את האומה היהודית ואת המולדת היהודית ההיסטורית, ושהוא רצה בכנות לשים קץ לרדיפת אחיו היהודים (ראו עמוד 20 בקישור מיד לעיל), ושרצה לעזור להם לחיות בבטחה ובכבוד ובגאווה יהודית ובהצלחה - יותר מכל מקום אחר במולדתם היהודית בארץ ישראל (ראו עמוד 20-21 בקישור מיד לעיל), וכי והרבה יותר מכל אחד אחר בזמנו הוא הקדיש ללא הפסקה את חייו להילחם למען ביטחונם ורווחתם של העם היהודי שלו - כל זה הופך את הרצל לצדיק גדול מאוד!
4) רמב"ם הלכות תשובה פרק ג' כ: "הפורש מדרכי ציבור אף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא."
וביחס להרצל נראה לי שנוכל לקחת את המילים המודגשות בהלכה זו ולומר "מכלל לאו אתה שומע הן!" האם אני צודק?
5) ונראה לי שמישהו כמו הרצל שאהב את עמו היהודים כל כך עמוק, ודאג לחייהם ולרווחתם כל כך עמוק, ודאי לאור מוציא שם רע ומִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וכפיית טובה אסור לנו לחלוטין לקרוא להרצל יהודי 'חילוני'! ואלה שעושים זאת הם חוטאים גדולים מאוד! מישהו כמו הרצל שאוהב את האומה היהודית שלו, ושאוהב את האומה היהודית שלו במולדת היהודית בצורה כה עצומה ותוצאתית, בהחלט מקיים את המצווה הבסיסית מכולם, או לפחות מצווה יסודית עצומה - בגדולה שאין להעריך! וזה הופך אותו לאדם מאוד דתי!
האם אני צודק כאן? אם כן, מדוע? האם הרמב"ם יסכים עם זה?
6) ולעומת זאת, אלה המקיימים את המצוות מבחינה טכנית (למעט, כפי שנראה, המצוות הנוגעות לאחווה יהודית) אך לא עוצבו על ידי החזון והערכים של תנ"ך, ומעבר למעגלים המיידיים הקטנים שלהם (אם זה בכלל), הם אינם דואגים להקל על סבלם של אחיהם היהודים, ולא אכפת להם לקדם את ביטחונם ורווחתם של אחיהם היהודים, ובכל המובנים המעשיים הם לא מתייחסים ליהודים אחרים כאל אחיהם ולאומתם, בעיני אנשים כאלה הם החילונים האמיתיים!
האם אני צודק כאן? אם כן, מדוע? האם הרמב"ם יסכים עם זה?
על הרצל:
אכן נראה שהחשיפה למדעים שפכה אור על אלילות הדת האורתודוקסית, והביאה לעזיבתה. האם אותם משכילים היו בוחרים בדת האמת אם הייתה להם אפשרות? איני יודע, אך אין ספק שריחוק אירופה מדת האמת גרם להם להתייאש מן הדת.
לגבי ישעיה אחר, הוא בעצמו הפך את התורה למקצוע, מפני שהוא קיבל משכורות ואינסוף טובות הנאה על כתיבת מחקרים במדעי היהדות! ואם הוא היה איש אמת, הוא היה עוזב את מגדל השן הנגעל והנהנתי, את ממסד השקר הזיוף והסילוף.
אך הוא לא עשה זאת, והוא למעשה ההוכחה לכך (בהשקפותיו הרעות, בסילוף הרמב"ם, ובכפירה ביסודות הדת), שהפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים מחריבה את הדת, וגורמת לאדם משכיל להפוך לאלישע אחֵר.
לא הייתי מביא בשמו שום דברי אמת, כי "קבל האמת ממי שאמרו" הכוונה כאשר אין לנו ממי לשמוע את אותו דבר אמת, אז נקבל אותו מכל אחד. אך כאשר יש לנו מקורות מים חיים אשר אנחנו יכולים ללמוד מהם את יסודות הדת, לא נפנה לכופרים ולא למינים ולא לנוצרים ולא למוסלמים, ולא נלמד מהם דברי אמת.