מדוע הרמב"ם (בשופר וכו' פרק ח הל ט) מתיר לולב הגזול/הגנוב בכל ימי הסוכות (חוץ מהיום הראשון)? הרמב"ם עצמו במורה מדבר על ההרס המוחלט שהגזילה והגניבה גורמות בחברה. איך בשם השמיים הוא יכול לאפשר לאדם לברך את אלוהים (!) עם רכוש גנוב?
זה מזכיר לי את האדם שלצערי הכרתי שהיה הולך לבית הקברות בכל יום שישי, והוא היה גונב את הפרחים היפים ביותר שהשאירו אנשים בקברי יקיריהם, והוא היה לוקח את הפרחים האלה הביתה לאשתו, והיא חשבה 'אה! בעלי הוא הבעל הכי טוב בעולם - הוא קונה לי את הפרחים הכי יפים כל שבוע!'
למעשה ראב"ד אוסר לולב הגזול/הגנוב בכל ימי הסוכות, ופסיקתו נמצאת בירושלמי - שלרמב"ם הייתה האפשרות ללכת בעקבותיו, כפי שהוא נוהג לעשות פעמים רבות, אך מסיבה מוזרה הוא לא עשה זאת כאן.
ירושלמי סוכה דף יב א: "תני רבי חייה ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול אמר רבי לוי זה שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומ’ לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד ונמצא משלו אמרו אי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו."
ואני מתחנן אנא אל תרסק את נשמתי עם התשובות המתועבות שנותנים התלמודיסטים הרובוטיים-הפחדנים-הבורים כמו ''עמדת הרמב"ם היא עמדת הבבלי'', מכיוון שזה פשוט דוחף את השאלה צעד אחד אחורה. הירושלמי כאן נראה הרבה יותר הגיוני והרבה יותר מוסרי. השורה התחתונה היא שאלה אתית חירום: איך בשם השמיים מישהו יכול לדמיין שאלוהים רוצה שנקרא את דברי תורתו הרציונלית והאתית לחלוטין באופן המתיר לגזלן/גנב לברך את אלוהים עם לולב שהוא השיג באמצעות פעולות שהורסות את החברה - ושאלוהים שונא? זה הופך את אלוהים לסכיזופרני לא-רציונלי, וזה הופך את התורה למזבלה ברברי. זה ממש מרפסי איגרא
יש במאמרי שאיתמר צירף לעיל תשובה לשאלתך.
וכן ראה מאמרי: "וכל המינים כרגע יאבדו".
מורי אדיר
קנייבסקי המין, וחלק ממקורביו, חלו במחלת הקורונה, ואף אחד ממקורביו לא יצא לקנות ברכות ותפילות למענו, לא ב 3000 שקל ואף לא ביותר. וזה דבר מעניין, שהרי קנייבסקי בעצמו, מחר ברכות ותפילות, כתרופה מאגית כנגד הנגיף האכזרי והבטיח שאלו שקונים את ברכתו ותפילתו לא יחלו במחלה. אולי משפחת קנייבסקי לא מכירה בכוחו של אף צדיק בארץ, שיש באמת ביכולתו להמיר את מצבו הרפואי על ידי ברכתו ותפילתו? ואם היו מאמינים שישנו מקובל אחד שיש לו היכולת לשנות עולמות עליונים, האם לא היו משלמים לו מליונים כדי שישפיע למעלה?
עכשיו, שאלתי היא זו, מה התורה מצווה עלי להרגיש, ולחשוב על ידיעה זו? שחלו במחלה.
האם עלי לבקש לשלומם של מינים אלו? להשאר אדיש? או אולי עלי לשמוח על ידיעה זו?
ומבחינה מוסרית?
תודה
דניאל היקר,
התורה הינה תורת מוסר, המוסר הוא אלהי, ועלינו לנסות תמיד ולהבין את נקודת המוסר והצדק שבציוויי התורה, שהרי נאמר עליה: "חוקים ומשפטים צדיקים". ואף רבנו הקדיש חלקים נרחבים מספרו מורה הנבוכים כדי להבין את נקודות הצדק והאמת שבציוויי התורה ואזהרותיה, ואף הצליח בכך הרבה מאד. זאת ועוד, רבנו גם מורה לנו שזו מצוה גדולה וחשובה להבין את נקודות הצדק והיושר שבתורה, כי באמצעות שאיפה ומסע חיים זה אנו מתקרבים לידיעת ה' יתעלה ויתרומם.
תלמיד משה יקר
הרמב"ם הינו איש ההלכה! מוסר או מוסרי הם קטיגוריות הומניסטיות אתיאיסטיות!
אין מוסר בתורה, אלא יש מצוות עשה ולא תעשה.
ההלכה אינה מכירה במוסר! וכך גם איש ההלכה! או אולי אני טועה!?
ובהלכה היהודית כולם חולקים על כולם!
לא לגנוב הינה המצווה השמינית מבין עשרת הדברות, אני הקטן נוטה יותר "להרגיש" שיש טעם לפגם בעצם שמוש בלולב גנוב, על אף שהייתי מרגיש ומתנהג בדיוק כמו מורנו אדיר כלפי אותו גנב!
חג סוכות שמח לכולם.
תילים י' ג: כִּֽי הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל תַּאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ יְהֹוָֽה
ילקוט שמעוני: ובוצע ברך נאץ ה'. "ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה ולשה והפריש ממנו חלה ואם בא לבצוע כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועליו הכתוב אומר ובוצע ברך נאץ ה'."
ועיין ב"ק צד, וסנהדרין ו.
מורי אדיר, נראה שהמקור לעיל תומך בתוקף בעמדה שאם מישהו גונב לולב, ואז מברך עליו, לא רק שזו לא מצווה אלא שהוא בעצם 'מנאץ את השם'!
שאלתך נוסחה באופן שיש בו מן ההטעיה! שהרי היה עליך לנסח את שאלתך כך: "האם הראב"ד מוסרי יותר מחכמי התלמוד הבבלי והגאונים והרמב"ם לגבי לולב הגזול"?
וברור שהראב"ד לא היה מוסרי יותר, כי הוא היה שוטה ומסופק בענייני הגשמה, ומהשגותיו עולה דמות של מגלומן ואדם יהיר ביותר, אשר אינו מבין הלכה לעומקה, ואינו יודע מאומה על יסודות הדת המחשבתיים של דת משה.
לעצם פסק ההלכה מדובר בפסק הלכה לא רק של התלמוד הבבלי אלא גם של הגאונים כי מדובר של בכללי פסיקה של הגאונים "כל מקום שנאמר 'ופליגא' יצא הנפלג מההלכה". זאת ועוד, היחס כאן ללולב הגזול או הגנוב הוא יחס הלכתי כאל לולב שיש בו פגם כגון מום שפוסל אותו, ולכן הוא פסול ליום הראשון שבו האדם צריך לצאת ידי חובה מן התורה וכשר לשאר הימים שהם מדרבנן.
ואני מוסיף ושואל אותך, אדם שגנב לחם מהסופר, האם הוא יהיה פטור לברך עליו "המוציא לחם מן הארץ"? ברור שלא, אלא הוא חייב לברך עליו ברכה ראשונה ואחרונה אף שהלחם הוא לחם גזול או גנוב. אדם שגנב מחברו בקבוק מים מהמקרר האם הוא פטור מלברך עליו "שהכל נהיה בדברו"?
כמו כן, ידידי היקר אתה נסחף מאד, כי מדובר כאן בלולב לא בגניבת נפש מישראל כפי שעולה מדבריך הנרגשים שאינם במקומם.
ועתה בוא ונתאר מקרה שבו אדם גזל או גנב ממני לולב, ובכן, אם אדם הגיע למצב שבו הוא גונב או גוזל לולב כדי לעשות בו מצוה, הנני מוחל לו בלב שלם ומעניק לו את הלולב במתנה. ואם הוא היה מבקש ממני הייתי נותן לו אותו במתנה באהבה רבה, כי אדם כזה כנראה הגיע למצב כלכלי מאד קשה, והוא מתבייש להופיע בבית-הכנסת ללא לולב, וחטא ונמשך אחר הגניבה.
ולכן, נראה לי שלכתחילה היה מקום להתיר להשתמש בלולב הגזול והגנוב גם ביום הראשון, אלמלא היה לימוד מיוחד שיש לצאת ידי חובה דווקא בלולב שאין בו פגם. ונראה לי ברור ששלומי אמוני ישראל אשר יגנבו מהם לולב לא יהיו צרי עין על אותו מסכן שגנבו כדי לקיים בו מצוה בסוכות, וימחלו לו ויתנו לו בלבב שלם ויקנו להם לולב חדש.
אגב, מי אמר לך שהתלמוד הירושלמי חולק על התלמוד הבבלי? והלא הלימוד בירושלמי עוסק במצוה מן התורה "ולקחתם לכם" ואין לקיחה אלא ביום הראשון, ודברי המדרש שמובאים בירושלמי אינם אלא בגדר אסמכתא בעלמא ותו לא כדי לחזק את האיסור ליטול לולב הגזול או הגנוב ביום הראשון בלבד.