לכאורה, רבנו כורך את ההבדלה יחד עם הקידוש כמצוה מן התורה, גם בספר-המצוות עשין קנה, וגם בהלכות שבת פרק כט. ברם, בהלכות יב–יג שם רבנו פוסק כך: "מי שהיה [...] אוכל בשבת, ויצא השבת והוא בתוך סעודתו – גומר סעודתו, ונוטל ידיו, ומברך ברכת המזון על הכוס, ואחר-כך מבדיל עליו [...] היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת, מברך ברכת המזון תחילה ואחר-כך מקדש על כוס שני, ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצוות בכוס אחד, שמצות קידוש היום ומצות ברכת המזון, שתי מצוות של תורה הן". מהלכות אלה עולה בבירור שההבדלה היא מדרבנן, כלומר הקושיה שעולה מהלכות אלה חזקה מאד, ולהבנתי מחייבת לסבור שההבדלה מדרבנן, שהרי רבנו אומר בזה כמעט במפורש שההבדלה דרבנן.
זאת ועוד, ביחס לקידוש רבנו פוסק (כט, יד): "אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח". ברם, ביחס להבדלה רבנו פוסק (כט, יז): "מדינה [=עיר] שרוב יינה שכר, אף-על-פי שהוא פסול לקידוש מותר להבדיל עליו, הואיל והוא חמר המדינה". ומזאת עולה, שההבדלה איננה בכלל "קידוש היום" שנצטווינו עליו בתורה, אחרת לא היו מתירין להבדיל על השכר.
כמו כן, גם בפירוש המשנה (קידושין א, ז) וגם בהלכות עבודה-זרה (יב, ד) רבנו מציין בעניין חובת מצות הקידוש, אך ורק את "קידוש היום", ואינו מזכיר כלל את ההבדלה. יתר-על-כן, בספר המצוות (עשין קנה) רבנו מצטט את המכילתא שהיא המקור המרכזי להבנתי לעניין זה, וכך רבנו אומר שם: "ולשון המכילתא: זכור את יום השבת לקדשו בברכה, ובַפֵּרוּש אמרוּ זכרהו על היין", הרי שלא נזכרה ההבדלה במכילתא, ומה שנאמר לאחר-מכן בספר המצוות: "קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו", אין זה המשך המכילתא אלא דברי רב אחאי בשאילתות.
ויתרה מכולן, המתבונן הנבון יבחין שרבנו מיד בהלכה הראשונה מורה לנו שההבדלה מדרבנן, שהרי רבנו פוסק כך בראש פרק כט: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ' [שמ' כ, ח], כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש". הנה, רבנו קובע במפורש שמצות-העשה מן התורה היא אך ורק הקידוש, שהרי אם גם ההבדלה הייתה מן התורה היה עליו לומר: "כלומר זכרהו זכירת שבת בקידוש והבדלה". אך רבנו הזכיר בהגדרת המצוה רק את הקידוש, ורק לאחר-מכן הוסיף: "וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו".
ועדיין שאלה במקומה עומדת: מדוע רבנו כורך את הקידוש וההבדלה יחדיו גם בספר-המצוות וגם בהלכות שבת פרק כט, באופן אשר קרוב להשוות את מעמדה של ההבדלה למעמדו של הקידוש? ובכן, לדעתי רבנו כרכם יחדיו על דרך "אי ההקפדה" משום כבוד השבת וחשיבות ההבדלה. רבנו חשש שאם הוא יֹאמר במפורש שההבדלה מדרבנן יזלזלו בה, והגאונים כבר קדמו לרבנו בעניין זה, דהיינו בטשטוש העובדה שההבדלה מדרבנן כדי שלא יזלזלו בה, שהרי בספר המצוות רבנו מצטט מדברי השאילתות, שם נאמר: "קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו". ובמלים אחרות, רבנו, בעקבות הגאונים, ראה לנכון לרומם את ההבדלה ולהשוות את חשיבותה לקידוש כדי שלא יזלזלו בה, הואיל ובצאת השבת האנשים ממהרים לעסקיהם.
יישר לרב שהעיר את עינינו.
מאמר בחכמה בתבונה ובדעת.