נשאלתי בעניין. ובכן, לדעתי ג'ל-לק איננו חוצץ לטבילת אשה לבעלה, משתי סיבות:
הראשונה, בהלכות מקוות (ב, כא) נאמר שכוחל שאשה צובעת בו את עיניה אינו חוצץ לטבילת אשה לבעלה, ונראה ברור שהוא הדין לג'ל-לק, שהרי שניהם נועדו לנוי ועוביים דק מאד.
והשנייה, עוד נאמר שם בהלכה, שכל העניינים הללו כגון צבע הכוחל: "כל הדברים האלו וכיוצא בהן אינן חוצצין אלא מדבריהם, ולעניין טהרות גזרו, [אך] לעניין בעילה לא גזרו". כלומר, יסוד כל העניינים הללו הוא בגזירות דרבנן לעניין טהרות, ולכן יש להקל בהם בכל דבר שלא נאמרה בו הלכה מפורשת: גם כי יסוד הגזירות הינו בדינים דרבנן, וגם כי כל מה שגזרו בו חכמים בעניינים אלה הוא לעניין טהרות – וכל-שכן שמצאנו דימוי בין הכוחל לבין הג'ל-לק.
והוסיף חברי השואל נקודה חשובה מאד, וזה לשונו: "בנוסף, ה'רבנים' היום מרבים דווקא להגיד כמה זה לא בסדר. האם זה נכון או לא? האם ראוי בכלל להחמיר בזה כי ייתכן מצבים שנשים שאינן דתיות אלא מסורתיות יוותרו על ההלכה הזאת אם נקשה עליהן".
ואם אכן הכומרים האורתודוקסים הטיפשים מטיפים בעניין זה, ומקשים על הנשים להיות מותרות לבעליהן – וזאת בניגוד מוחלט לחכמים ע"ה שהקלו במפורש בגזירותיהם כמו שראינו לעיל בעניין טבילת אשה לבעלה – אם אכן כך, עוונם חמור מאד מפני שהם מערימים איסורים אורתודוקסים פרו-נוצרים שמכשילים את עמֵּנו בענייני טהרת המשפחה וקדושתה, ובזה מרחיקים את עמֵּנו מתורת ה' צבאות, ומייאשים את הרחוקים מלשוב לה'-אלהים-אמת.
והנה פסק רבנו בעניינם בהלכות מאכלות אסורות (יז, כא), וכֹה דבריו:
"שמן של גויים מותר, ומי שאוסרו הרי זה עומד בחטא גדול, מפני שהִמרה על-פי בית-דין שהתירוהו. ואפילו נתבשל השמן הרי זה מותר, ואינו נאסר: לא מפני בישולי גויים, מפני שנאכל כמות שהוא חי; ולא מפני גיעולי גויים, מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו".
כלומר, מי שאוסר את מה שהתירו חכמים חוטא בחטא גדול וממרה את פי הסנהדרין! כל-שכן מי שמרבה איסורים בענייני נידה, שהרי ידוע שבימי קדם עובדי האלילים החמירו מאד בענייני הנידה, ומי שמחמיר בזה מעבר למה שציוו עלינו חכמים הולך בדרכי האלילים והאטִּים.
יתר-על-כן, אם הם מחמירים בהזיה שמדובר באיסור תורה, הרי שהם יוצאים לתחום חמור עוד יותר, שהרי הם מוסיפים חוקים שה'-אלהים-אמת לא ציווה בהם: "וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְיָ אֱלֹהֵיהֶם" (מ"ב יז, ט), וכֹה דברי רבנו ביסוד התשיעי: "והוא שזו תורת-משה לא תִבְטַל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגָּרע ממנה לא בכתוב ולא בַּפֵּירוש [=בתורה-שבעל-פה] [...] וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".