1) אם אדם אוכל לא בריא, האם זה חטא? אם כן, איזה חטא?
[1א). נראה לי מהדברים הבאים של הרמב"ם בתחילת פרק ד' מהלכות דעות שלפי הרמב"ם אכילה לא בריאה וחיים לא בריאים הם הפרה של מצוות 'להתדמות בדרכיו' (או לפחות הפרה של הציווי המקראי של 'והלכת בדרכיו' - כלומר, בהקשר זה, על האדם לחיות בהתאם לחוקי הטבע כפי שעיצב אותם האל): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים." משמעות הדבר לכאורה היא שאכילה בריאה וחיים בריאים הם קיום מצוות 'להתדמות בדרכיו' (או לפחות קיום הציווי המקראי של 'והלכת בדרכיו'), ואכילה לא בריאה וחיים לא בריאים הם הפרה של מצווה זו. אם אני טועה בבקשה לתקן אותי.]
2) האם פירוש הדבר הוא כי חובה על האדם לעשות חזרה בתשובה מחטא זה - כולל כל התנאים (עזיבת החטא, חרטה, וידוי, קבלה על הבא) שהרמב"ם מחייב כדי שהתשובה תיחשב אמיתית?
כן, אך בחזרה בתשובה מהרגלים רעים זה קצת יותר מורכב כי מדובר בעבודה מידותית ארוכה עם הרבה עליות וירידות. אך זה בהחלט אפשרי, רק צריך לרצות מאד. והנני עובד על עצמי בשנים האחרונות לאכול פחות כי אנחנו אוכלים הרבה יותר ממה שהגוף זקוק לו, ודומני שאני מתקדם אך זה לא קל וההתקדמות איטית יחסית.
וכך פוסק רבנו בהלכות תשובה (ז, ג):
"ואל תאמר שאין התשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה. כשם שצריך אדם לשוב מאלו--כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מהן: מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן התחרות, ומן ההתל, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות, וכיוצא בהן--מן הכול צריך לחזור בתשובה. ואלו העוונות, קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו, קשה הוא לפרוש. וכן הוא אומר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה,ז)".
והאמת שיש לי מאמר שאני צריך לכתוב בעניין גדרי התשובה ולבאר אותם היטב, וכן את ההבדלים בחזרה בתשובה שבין תרי"ג מצוות למצוות המידותיות, יהי רצון שאזכה לכך.