כתב רבינו בהקדמה למשנה תורה: ״וכן אם למד אחד מהגאונים שדרך המשפט כך הוא ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בגמרא, אין שומעין לראשון אלא למי שהדעת נוטה לדבריו בין ראשון בין אחרון.״ איך זה מסתדר עם מה שפסק רבינו בהלכות ממרים ה:ה: ״שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להן, בין בזמן אחד בין בזה אחר זה, אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסר ואחד מתיר אם אינך יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל.״ ואיך הרמב״ם מתייחס לתנא קמא בברייתא זו בעבודה זרה דף ז' ע"א:
״ת"ר הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל א"ר יוסף הלכתא כרבי יהושע בן קרחה.״
1) בהקדמתו למשנה תורה רבנו עוסק בנסיבות שדין האמת ידוע לנו, ובהלכות ממרים בנסיבות שאין לנו אפשרות או יכולת או יישוב-הדעת לברר את אמיתת הדין מכל סיבה שהיא.
ולכן רבנו אומר בהלכות ממרים שם: "אם אינך יודע להיכן הדין נוטה".
2) הברייתא עוסקת בשני עניינים:
האחד, עשה לך רב, ומדובר במי שאינו יכול לברר את האמת בדעתו, והזהירוהו חכמים שלא יקפוץ בין רב לרב במטרה לקבל את פסק הדין הרצוי לו, שהרי אין זה מדרכי היושר והאמת; והשני, אם אותו אדם, שאינו יודע לברר את האמת מדעתו, אינו יודע באיזה רב לבחור לו להוראה, והיה אחד מיקל ואחד מחמיר, ילך אחרי מי שגדול מחברו בחכמה ובמניין, ואם הם שווים ילך אחרי המחמיר, זו דעת ת"ק, אך לפי ההלכה רק בשל תורה ילך אחרי המחמיר.
כך נראה לי.