העיסוק בהבלי התועים הוא עסק תורה?

וראו עוד את דברי קאפח בעניין זה בהלכות נדרים (עמ' תכט):

"ועיין מל"מ [=משנה למלך] שדן בנוסחת רש"י ושיטתו, וכן פלפל ארוכות כמנהגו הטוב בדברי התוספות בונה עולמות ומחריבן. ודברי רבנו לדעתי ברורים".

ואף-על-פי שקאפח מודה שדברי רבנו ברורים, עדיין הוא אומר שהדיונים והפלפולים הארוכים בדברי רש"י והתוספות הם "מנהג טוב" – ארור יהיה שהתעה אותנו אחרי המינים ושיטותיהם.

***

וראו עוד את דברי קאפח בעניין זה בהלכות נדרים (עמ' תמג):

"למרבה התימה כל גדולי עולם הללו [כוונתו שם לכס"מ, לרדב"ז, למער"ק, ולעוד מינים הוזי הזיות] צללו במים אדירים והעלו פנינים בידם, אך אינן נשבצות [הפנינים הללו שהם העלו] במשבצות שיצק רבנו, או שהן [=הפנינים שהעלו המינים] גדולים מדאי או שהם קטנים מדי. ושני דברים עזרו לרעה: שינויי הנוסחאות בלשון הגמ' ושינויי הנוסחים בלשון רבנו [...] ואסיים הלכה ברורה-עמומה זו בדברי הרד"ע הקצרים [האמנם?] אף שאינם מוסיפים מאומה".

גדולי עולם? העלו פנינים? מה פשר החנפנות הזו? וקאפח מוסיף: "ושני דברים עזרו לרעה", פתאום הוא מתהפך, העלו פנינים או עזרו לרעה? עד מתי הוא פוסח על שתי הסעיפים? ולכל אריכות הדברים הוא מוסיף את דברי הרד"ע "אף שאינם מוסיפים מאומה", אז למה להוסיפם? כמו כן, 13 השורות העקושות של הרד"ע בכתב צפוף קטן ועילג זה בגדר "דברים קצרים"?

אם יורשה לי להוסיף, דומני שהפסוק הבא מתאר את קאפח באופן המעולה ביותר:

"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו" (מ"א יח, כא).

ככלל שמתי לב בהתעסקות המועטת שלי בהערות של קאפח, שבמשנה תורה הוא כתב באיפוק, ולעומת זאת במורה הוא הרשה לעצמו לכתוב יותר בתקיפות.

לדעתי הסיבה לכך היא פשוטה. הוא ידע שבמשנה תורה עוסקים הרבה מלומדי התורה של ימינו, לעומת המורה שרק מעטים מכירים אותו.

וזה רק מראה שהוא מאוד חשש לתפקיד שלו, וחבל שזנח את מדת האמת הצרופה של רבינו.

נאמר שם על "זקן ממרא"

והמילים המדוייקות הם: "כפי שהדבר בעוונות כיום שנעשת תורה כעשרים תורות, ונוצר נוהג שכל אחד מדייק דקדוקי עניות מדברי שלפניו ושלפניו משלפני פניו, עד שהתוצר האחרון זר ומרוחק מן המקורות. ואילו ראוהו רבינא ורב אשי היו קורעים בגדיהם. וכפי שרמז רבנו לעיל ח"א תחילת פרק עא."

מורי אדיר, המוזר הוא שבאחת מהערות השוליים שלו למורה, (אבוי, אני לא זוכר איפה הערת השוליים הזו, אז אודה לך מאוד אם תוכל להזכיר לנו היכן היא נמצאת ומה המילים המדויקות שלה) קאפח עצמו כותב בקינה שאם רבינא והרב אשי היו חיים היום, הם היו קורעים את בגדיהם למראה כל השטויות שלומדים וכותבים בשם לימוד הש"ס. אז נדמה שקאפח כאן סותר את עצמו במורה, שם באופן ישיר הוא מגנה לחלוטין שחיתות לימודית כזו.