'גאונותו' של הג'ון מווילנה

http://www.mo6.co.il/?categoryId=63909&itemId=139022

1) "נולד בשנת תפ"ב. בשנת תפ"ח, בהיותו כבן שש שנים בלבד, דרש בבית הכנסת הגדול שבוילנא פלפול עמוק אשר הותיר רושם עז על כל שומעיו. למד אצל רבי משה מרגלית בעל ה"פני משה" על תלמוד ירושלמי. בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למלמדים. בגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא גולם אבל הפסיק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים. מהיותו בר-מצווה לא הסתכל מחוץ לד' אמותיו, אכל לחם צר כשיעור שני זיתים, וגם את זה הוא לא לעס כי אם בלע כדי לא להנות מעולם הזה. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את חנה בתו של יהודה לייב מקיידן, וממנה כל ילדיו. לאחר מותה נשא אלמנה בשם גיטל."

על פי הרמב"ם, האם הג'ון מווילנה התנהג נכון או לא נכון באופן שאכל?

2) "בגיל צעיר יצא הגאון לגלות בפולין ובגרמניה. במשך השנים התגורר הגאון בוילנא, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית הן מפני ענוותנותו הרבה והן מפני שלא רצה להתבטל מהלימוד. אף על פי כן, קהילת וילנא נתנה לו קצבה חודשית מפני הכבוד שלה להחזיק את הגאון."

לדעת הרמב"ם האם היה מותר להג'ון מווילנה לקבל שכר זה מהקהילה שלו - אם בסופו של דבר הוא לא ביקש זאת?

3) "הגאון התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה, התמדה שלא ידעה כל שבעה. כל ימי חייו היה ישן" בלילות שעה וחצי וביום חצי שעה, ואף בלילות לא ישן יותר ממחצית השעה ברציפות. בזמן שנתו היו שפתותיו מלחשות הלכות ואגדות. בזמן לימודו היו רגליו נתונות בתוך גיגית עם מים קרים כדי שלא ירדם. הוא הסתגר בחדרו בביתו-מעוטר בתפילין ועטוף בטלית, ושם למד ללא הרף וללא הפוגה. בניו העידו כי מעולם לא התעניין על פרנסתם ומצבם ולא כתב להם איגרות להתעניין בשלומם, ואפילו אם בא אחד מבניו לבקרו אחר שנה או שנתיים שלא התראו, לא שאל אותו על עסקי שלום בניו וביתו."

https://seforimblog.com/tag/gaon-of-vilna/?print=print-search

ציטוט מהספר עליות אליהו:

סיפר לי גיסי המופלג מ’ זלמן ז”ל נכד הגאון ז”ל, שאמו בת בגר”א היו בני’ מתים כשהם קטנים ר”ל, וכשהיתה מעוברת ממנו [גיסי הנ”ל]., נסעה מביתה [מק’ דיסנא], אל אביה הגר”א שיבקש רחמים שיהיה הולד של קיימא. ובבואה לפניו אמר לה במילים קצרים סגולה לקיום בנים . . . ויותר מזה לא רצה לבטל לדבר עמה"

והנה דבריו המזעזעים של ג'ון מספרו אבן שלמה:

"שני מיני גבורה נמצא בעובדי ה’, ונקראים גבורים ואנשי חיל. גבור הוא הכובש את יצרו בעת שבאה העברה לידו, ואנשי חיל הם אבירי הלב בשלמות הבטחון להגות בתורה יום ולילה ושלא להשגיח על בניו ובני ביתו הצועקים ללחם, וכמו שאמרו (עירובין כב ע”א) שחורות כעורב שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב. ומה עושה לו הקב”ה? מזמין לו אדם להחזיקו כיששכר וזבולון."

https://slate.com/human-interest/2013/01/the-original-jewish-genius-the-gaon-of-vilna.html

In one startling story, his children recounted that as their father was preparing to leave on a journey of self-reflection, his favorite son fell gravely ill. The Gaon refused to change his plans. Only after a month away “not thinking about his family or his children” did the Genius find himself on the toilet one day wondering about the boy’s well-being as one is not supposed to think thoughts of Torah in the toilet. He immediately returned home

A) לדעת הרמב"ם האם היחס והתנהגותו של ג'ון כלפי בניו היו אצילים או חוטאים? אם היו חטאים, אילו חטאים? (אכזריות? ברבריות? גם חטאים אחרים?)

B) וגם, מה הרמב"ם היה אומר על פירושו של ג'ון לעירובין כב ע”א - "שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב"?

4) "מספרים שפעם אחת באה אחותו לבקרו לאחר עשרות שנים שלא התראו, יצא הגאון מחדרו, הצביע על זקנו ואמר לה: ראי ששערי מלבין, אין זמן, צריך להספיק עוד, וחזר לתלמודו."

:הנה גרסה מחוטאת יותר לאותו סיפור

https://images.shulcloud.com/688/uploads/Adult%20Education%20Committee/Great-Jewish-Books-Lecture-Notes/Great-Jewish-Books-Course---Class-Notes---20190211---Vilna-Gaon.pdf

He spoke little, even at home with his family. One day his sister (who he had not seen for years) came to pay a visit. When she entered his room, he greeted her and asked about her family. He then said, “My sister, we will see each other in the World to Come. There is no time here in this world. I have to study Torah

לדעת הרמב"ם האם היחס והתנהגותו של הג'ון מווילנה כלפי אחותו היו אצילים או חוטאים?

אם היו חטאים, אילו חטאים? (אכזריות? ברבריות? גם חטאים אחרים?)

5) "כל התורה כולה, עד הפרט האחרון, הייתה כמונחת על הכתב לפני הגאון, עד כדי כך שיכל לקרוא את כל התורה כולה מהסוף להתחלה. כאשר התקשה הגאון בקושיה בלימוד, לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד אשר מצא את התשובה לקושייתו. הוא העיד על עצמו כי הבין את כל התורה כולה חוץ משני דברים. אף בקבלה המעשית היה לו יד ורגל, ובזמן המעשה עם גר הצדק הגרף פוטוצקי, הציע לו הגאון כי יכול הוא לשחררו על ידי צירופי השמות הקדושים, אך גר הצדק ויתר על זאת."

לדעת הרמב"ם, האם נכון היה ג'ון להרעיב את עצמו - אפילו עד כדי מחלה - לפני שמצא תשובה לשאלותיו בחקר התורה שלו? אם התנהלותו הייתה חוטאת, איזה חטא או חטאים? האם הגמרא "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" מצדיקה את התנהלותו של ג'ון כאן?

6) "בחלק ניכר מה"אורח חיים" יש את "מנהג הגר"א" ורבים רבים של יראים ושלמים עושים בכל דבר ודבר כמותו. חלק ממנהגיו הן מהערותיו על השולחן ערוך, וחלק מהספר "מעשה רב" שבו מלוקטים הנהגותיו מפי תלמידיו. אף המשנה ברורה נוטה בחלק גדול מההכרעות להכריע כמו הגאון כיוון ש"הוא אורן של ישראל ויתד שהכול תלויין בו, וכדאי להכריע הדבר". הגאון מאוד דקדק בהלכה ולעולם לא הסתמך על הדעות המקילות. פעם אחת התארח בפונדק אחד ואכל והקיא, אכל והקיא, כך מספר פעמים, שאלוהו מפני מה ממשיך לאכול, ענה להם הגאון כי בעל הבית אמר לו לאכול ו"כל מה שאומר לך בעל הבית עשה", וכל מקום שכתוב עשה, ואפילו בדברי סופרים, זה עד שתצא נשמתו!"

לדעת הרמב"ם, האם התנהלותו של ג'ון כאן עם האוכל וההקאה היתה יישום נכון של חז"ל, או שמא התנהגות זו מוכיחה שהוא הציג בכפירה את חז"ל כמשוגעים מטופשים - שהגויים היו צוחקים עליהם, והאם זה גם מוכיח שהוא היה מעוות עמוק, אידיוטי חסר תקדים, וסטות לחלוטין בראשו?

7) "הגאון אמר כי במילה "בראשית" רמוזות כל המצוות. כששאלוהו היכן מרומז בזה מצוות פדיון הבן ענה כי זה ראשי תיבות "בן ראשון אחר שלושים יום תפדה". עוד אמר כי ספר דברים, הוא כנגד האלף השישי, וכל אחת מעשר פרשיותיו היא כנגד מאה שנה שבאלף השישי. כששאלוהו לפי זה היכן שמו מרומז בפרשה השישית [-כי תצא] שהיא כנגד המאה השישית, ענה ואמר בפסוק "אבן שלמה" שזה ראשי תיבות "אליהו בן שלמה". יש שמצאו בפסוק זה רמז אף לאמו של הגאון."

לפי הרמב"ם האם זה נכון שכל מצווה בתורה נרמזה במילה הראשונה של התורה? אם לא, כיצד הרמב"ם יסביר את ראשי התיבות של פדיון הבן - כיצד האותיות הללו הן דוקה המילה בראשית?

8) "כששאלו את תלמידו הנאמן, רבי חיים מוואלוז'ין, האם הגאון נחשב כאחד מהאמוראים או התנאים, ענה: חס ושלום! אלא כהרשב"א ואולי כהרמב"ן. טרם מותו של הגאון בכה ואמר שכאן בעולם הזה אפשר על ידי פרוטות מועטות לקנות ציצית ולקיים בזה מצווה ששכרה נצח נצחים, אך אחרי מותו של האדם שעל זה כתוב "במתים חופשי" - כיוון שמת האדם נעשה חופשי מהמצוות - אינו יכול לזכות לכל זה."

על פי הרמב"ם האם סיפור זה מוכיח שהג'ון מווילנה נכשל לחלוטין, באופן האידיוטי והבלתי בוגר ביותר, להבין את מטרת המצוות - בפרט את מצוות הציצית, ואת טיבו של העולם הבא?