ובכן, רבנו פוסק בהלכות שבת (כג, ח) כך:
"ואין מציעין את המיטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי-שבת".
מהלכה זו ניתן ללמוד שרק בדבר הרשות אסרו חכמים להכין משבת לחול, כמו הצעת המיטה. ברם, עשיית מעשה שאין בו שום איסור בשבת, ואף יש בו מצוה כלשהי, מותר לכתחילה לעשותו בשבת: כגון לאסוף בשבת את הסידורים וספרי הלימוד בבית-הכנסת לאחר התפילה והלימוד כדי לסדרם במקומם, או כמו הבאת המגילה לבית-הכנסת בשבת כאשר ליל פורים חל במוצאי-שבת. ברם, אם אין בדבר מצוה כלשהי והדבר רק גורם לאדם נחת רוח – אסור.
והנה לפניכם פסק רבנו בעניין זה (שביתת עשור א, ג): "ומותר לקנב את הירק ביום-הכפורים מן המנחה ולמעלה. ומה הוא הקנוב? שיסיר את העלין המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה. וכן מפצעין באגוזין ומפררין ברימונים מן המנחה ולמעלה מפני עוגמת נפש. ויום-הכפורים שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק ובפציעת אגוזים ובפרירת רימונים כל היום".
הנה ראינו שגם כאשר יש לאדם נחת רוח מפעולה מסוימת, היא נאסרה עליו משום הכנה.