דין כלי זכוכית כדין כלי מתכות וכלי אבנים

במשנה (ז, יב) נאמר כך: "הלוקח כלי תשמיש מן הגוי, את שדרכו להטביל – יטביל, להגעיל – יגעיל, ללבן באור – ילבן" וכו', ושם פירש רבנו: "כלי תשמיש – כלומר תשמיש אכילה, ובתנאי שיהו אלו הכלים מן המתכות, כגון הברזל והזכוכית" וכו'.

נמצא אפוא, כי לדעת רבנו הזכוכית היא סוג מסוגי המתכות הנחצבות מן האדמה.

עוד פוסק רבנו בהלכות חמץ ומצה (ה, כד), וכֹה דבריו:

"כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ ברותחין בכלי ראשון, כגון קדרות ואלפסין, נותן אותן לתוך כלי גדול וממלא עליהן מים ומרתיחן בתוכו, ואחר-כך שוטף אותן ומשתמש בהן במצה. וכן הסכינין מרתיח את הלהב והניצב בכלי ראשון, ואחר-כך משתמש בהן במצה".

הואיל ורבנו לא מזכיר כלי זכוכית בהלכה זו, ברור כשמש שכלי זכוכית נכללים ב"כלי מתכות וכלי אבנים", שהרי גם הזכוכית היא חומר שנחצב מן האדמה. לפיכך, די בהלכה זו כדי להבין שכלי זכוכית דינם ככלי מתכות או ככלי אבנים, שהרי גם הזכוכית נחצבת מן האדמה.

עוד ברור, שדין הכשרת הכלים לפסח זהה לדין הכשרת הכלים לעניין בשר וחלב.

ולהשלמת העניין הבה נעיין גם בהלכות מאכלות אסורות (יז, ב):

"הלוקח כלי תשמיש סעודה מן הגויים מכלי מתכות וכלי זכוכית, דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר, מטבילן במי מקוה ואחר-כך יהיו מותרין לאכול בהם ולשתות. ודברים שנשתמש בהן על-ידי צונן כגון כוסות וצלוחיות וקיתונות, מדיחן ומטבילן והן מותרין. ודברים שנשתמש בהן על-ידי חמין כגון יורות וקומקמוסין ומחמימי חמין, מגעילן ומטבילן והן מותרין. ודברים שנשתמש בהן על-יד האור, כגון שפודין ואסכלאות, מלבנן באור עד שתנשר קליפתן ומטבילן והן מותרין".

גם מהלכה זו ברור כשמש, שלדעת רבנו, הכשרת כלי מתכות וכלי זכוכית – בהגעלה.

אגב, הטענה בימינו לפיה לא רואים בליעה בכלי זכוכית או נירוסטה תמוהה, שהרי גם מחממי חמין, דהיינו כלי מתכות או כלי זכוכית שהגוי השתמש בהם לחימום מים בלבד, אף-על-פי-כן חייבו אותנו להגעילן, ואפילו אין בהם שום רבב, ואפילו הגוי השתמש בהם פעם אחת בלבד.

והוא הדין לסכין שנזכר בהלכות חמץ ומצה לעיל – אפילו אם השתמשנו בו "ברותחין בכלי ראשון" פעם אחת בלבד ואין בו רבב, כבר חלה עלינו חובה להגעילו יחד עם הניצב!

הערה: מדברי רבנו בפירוש המשנה עולה שכלי זכוכית הם ככלי מתכות, ומהלכות מאכלות אסורות עולה שהם ככלי אבנים, שהרי רבנו פוסק: 'כלי מתכות וכלי זכוכית', אך לעצם ההלכה אין זה משנה מאומה, כי דינם שווה. אגב, בהלכה ו שם עולה שדין כלי מתכות וכלי אבנים זהה לעניין הכשרת כלים שנלקחים מן הגויים, כלומר רבנו לא מיעט את כלי האבנים בהלכה ב.