אדם שמעריץ את הרמב"ם ורש"י בו זמנית

מקבל את דבריך באהבה, לא אחזור לדבר עליו בפורום זה.

על המפורסמות אין צריך להביא ראיה.

מן המפורסמות היא כפירתו בתחיית המתים ובחיי העולם הבא.

ודי בזה, אף שכבר מצאנו הרבה מאד השקפות רעות נוספות מבית מדרשו.

ואם אתה רוצה ראיות שהכופר בתחיית המתים ובחיי העולם הבא, וכן מי שנהנה מדברי תורה באופנים כל-כך חמורים אין לו חלק לעולם הבא, והוא מן המינים אשר משחיתים את דת האמת אשר מורידין ולא מעלין -- אתה מוזמן לעיין שוב במאמריי על לייבוביץ' ועל המינים, והנך מכיר אותם כך שאיני צריך לציינם שוב.

ועד היום, לא מצאתי השקפה נכונה אחת בדבריו! מכל ההשקפות שהציגו בפניי.

והנני מזהיר אותך אזהרה חמורה ואחרונה, אם אתה תמשיך לדון אותו לכף זכות או תליץ עליו פעם נוספת, כאן בפורום הזה, לא יהיה לך מקום בינינו, חד וחלק.

ועם כל אהבתך אליי ואהבתי אליך, בענייני מינות "איש בבנו ובאחיו".

"ולתת עליכם היום ברכה". נקודה.

רב אדיר יקר ואהוב

החלטת לא לקרוא לרב יוסף ז"ל "מרי" ואני מבין גם מדוע.

אבל קבל האמת ממי שאמרו" משום שהוא קידם אותנו לעבר דרך האמת.

ישעיהו ליבוביץ, לפי דבריך קיבל שכר עבור לימוד תורה שבעל פה, ונהנה מדברי תורה, ואם איני טועה, קראת לו מין.

אנא ממך, האם תוכל להביא לי ראיה כתובה, שנאמרה ונכתבה על ידי ליבוביץ, שבה אנו למדים, על פי הלכות משנה תורה, שהוא היה מין?

האם ישנה ראיה שליבוביץ עבר על שתי הדיברות הראשונות?

האם קיים דופי באמונתו המונותאיסטית? ואם אכן קיים, על איזה מצוות מהלכות יסודי התורה הוא עבר?

אם הוא נהנה מדברי תורה, ואני בספק גדול שהוא לימד תורה שבעל פה עבור שכר, על פי כל הדברים החריפים ביותר שהוא כתב על אלו שנהנים מדברי תורה!

אבל חשוב לי יותר מכל, לראות במו עיני, איכן כתב דברי מינות?

באיזה ספר, ואו מאמר, כתב ליבויבץ דברי מינות ואו אפיקורסיות?

כי לפי רוח דבריך והלך מחשבתך, אודות הרב יוסף ז"ל, ניתן גם להגיד על ליבוביץ, שגם הוא קידם אותנו אל דרך האמת בהרבה נושאים חשובים ועיקריים ליהדות ולעבודת ה".

הוא היה תלמידו של הרמב"ם, וראה במשנה תורה, ומורה הנבוכים, את הדרך שעם ישראל כולו היה חייב לחיות על פיהם, ואם הוא אכן עבר על לא לקחת כסף עבור לימוד התורה, זה עדיין לא אומר שהוא עבר על הלכות יסודי התורה.

מבחינה נפשית, תבונית, אינטלקטואלית ואמונית, יהיה עלי יותר קל, לעקל ולקבל

אמת זו, שאכן ליבוביץ דיבר וכתב דברי מינות ואפיקורסיות באיזה מן הספרים והמאמרים שכתב לאורך שנותיו שתראה לי.

מאיזה ספר, ואו מאמר, ניתן להבין דברי כפירה ומינות.

אני הקטן חושב שכמעט בלתי אפשרי לרדת לעומק מחשבתו הפילוסופית והאמונית של הרמב"ם, ללא העזרה של ספריו של ליבוביץ על הרמב"ם, שהוא היה כל עולמו הדתי רוחני והמעשי של ליבוביץ.

אז גם ממנו אפשר ללמוד הרבה מאד דברי אמת, אפילו יותר דברי אמת מרב יוסף ז"ל, שגם הוא הכיר וידע שליבוביץ הבין את הרמב"ם!

אנא ממך, תוריד מעלי את המאמץ בלמצוא בכל כתביו, את דברי המינות ואו האפיקורסים שקראת כי אני אינני מוצא אותם בכל כתביו.

אני אוהב אותך אהבת אמת! אני יודע שהנני סתם, עוד יהודי אחד מן ההמון, שמנסה

בכל כוחו, לנסות ללמוד ולהבין את אמת היהדות, שכבר למדתי לדעת, שהיא כולה

נמצאת במשנה תורה ומורה הנבוכים, ואצל ההולכים אחריו, וזה לא דבר קטן.

אז בגלל אהבתי האמיתית שאני חש כלפיך, אנא תראה לי את הספר, ואו את המאמר, בו מתגלית מינותו. ואני בעזרת ה" אדע איך להתנהג, ומה עלי להרגיש ולחשוב, כי עד לרגע זה, לא מצאתי בשום מקום, בכל ספריו, שהוא עבר על אחת מן הלכות יסודי התורה.

אני קרוע נפשית, לא אמונית! ואני חייב לראות במו עיניי את דברי המינות והאפיקורסיות שהנך מדבר עליהם.

אני יודע שהוא היה שנוי במחלוקת בעם ישראל, ואני מכיר את כל היציאות

החריפות והפוגעות שלו, שלא הובנו כראוי, ואף הוציאו אותן מהקשרם.

כל בעל תבונה אמיתית, יידע לפרש את אימרותיו הקשות לגבי הכותל המערבי, על מערת המכפלה, על פעולות צהל בכפרים ובערים הערביות, על תלמוד תורה עבור כסף, על אי השתתפותם של האברכים במלחמות ישראל, על השתתפותם של דתיים בממשלה חילונית להכעיס, על הרבנות מטעם ממשלה חילונית, על הרבנים הגדולים מטעם ממשלה חילונית, על פולחן הקברים, ועל כל יתר התופעות של עבודה זרה, ועוד נושאים רבים, אבל אותי מעניינת אמונתו בקדוש ברוך הוא, בתורתו, ועבודתו יתברך של ליבוביץ, איכן הוא הפך להיות ישיעהו האחר?

האם הנך חושב שהוא, ליבוביץ, האמין שהרמב"ם, בעצם לא האמין בכל האמונה הזאת של משיח, ושהוא קבע את האמונה בביאת משיח כעיקר, כי לא יכל שלא לכלול אמונה זו כעיקר ביהדות? עקב השתרשרותה העמוקה של אמונה זו בעם ישראל, ושהבין שאין דרך לעקור אמונה זו מעם ישראל?

ועל חשיבה זו, שבעצם אומרת, שהרמב"ם לא דיבר אמת, את מה שהוא חשב באמת? האם הנך אומר שליבוביץ שיקר וסילף את דברי הרמב"ם כמו המינים?

איני חושב שכך חשב ליבוביץ, אלא רק אמר, שעל פי כל משנתו של הרמב"ם, לגבי נושא המשיחיות, הוא לא ראה בזה, את עיקר עולמו של היהודי עובד ה" וזה נשאר כמעין אמונה פולקלוריסטית פופולרית של ההמון, שהאיש התבוני עובד ה", אינו זקוק לה, מכיוון שהאיש עובד ה" האמיתי, מרגיש את עצמו נגאל בעצם עבודתו את ה"!

הרי הוא בעצמו מאלה שהצהיר שהוא מחכה למשיח, אף על פי שיתמהמה מלבוא.

ודבר אחרון, אני עדיין חושב, שליבוביץ היה איש אמת, דובר אמת, רודף אמת, חי חיי אמונה לשמה.

הרב קפאח ז"ל ,לקח כסף עבור פסיקת דינים, ונהנה מדברי תורה, ואף טעה והיטעה את עם ישראל בהרבה דברים

ועבר על כמה מצוות יסודיות, עקב עבודתו במוסד הרבנות, ולא יצא למלחמת חורמה במינות ובמינים, ובספר הזוהר המתועב, ואף בגד בסבו וברמב"ם.

האם ליבוביץ בגד ברמב"ם, שהיה מורו ורבו כמעט הבלעדי? האם הוא בגד בתורת משה?

הוא לימד באוניברסיטה כל חייו, והיה מדען, והתפרנס כמורה, וגם התעסק באמונה היהודית בכלל, ובאמונתו של הרמב"ם בפרט, במשך כל חייו, ולימד תורה בביתו ובבית הכנסת שבו התפלל חינם ללא תמורה!

ולכל הזמנה הוא נענה בחיוב, כשמדובר בלהרביץ דברי תורה אמיתיים שיורדים עד תהום האמת, בכל מקום ומסגרת, ובכל מוסד שהלך אליו!

האם אין ללמוד ממנו שום דבר? האם דינם של ספריו שריפה, כספרי המינים??

הרי הוא יצא נחרץ כנגד הקבלה והחסידויות למניהן כל חייו!

וגם נלחם באלה שנהנו מדברי תורה! ואף בז להם, ובז לגדוילים, וצורת חייהם הטועה! הוא יצא כנגד כל זרמי היהדות כולם!

כמוך, גם הוא היה יחיד ומיוחד, שנילחם כל חייו במינים, בקבלה והוזי הנמנעות!

ואני חייב לעשות שלום עים עצמי, ולהבין את האמת לגביו, אם אכן, כפי שאתה אומר, האיש הזה, נהיה לאחר, עד שגם ספריו צריכים אנו לשרוף.

מה ההבדל, בין דינו של הרב קפאח, על פי תורת משה, לבין דינו של ליבוביץ על פי תורת משה?

אני חייב להרגיש, שאינני מעריץ את הרמב"ם ואותך, ואת רש"י שר"י (ליבוביץ) בו זמנית!

אני מבקש ממך תגובה רצינית, עמוקה ואמיתית, כפי שרק אדם אמיתי כמוך יכול ומסוגל לתת.

השם ישמור אותך ויברך את דרכך בדרך האמת!

פרסמתי עתה מאמר על יוסף קאפח, חזרתי בי מלקרוא לו בשם "מרי", אך מ"קבל האמת ממי שאמרו" לא חזרתי בי, והוא אכן קידם אותנו לעבר דרך האמת, אף שמי שנשאר בשיטתו לעולם לא יוכל לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש.

מורי אדיר, על סמך המאמר האחרון שלך נראה שהחלטת לכנות את יוסף קאפח בשם 'י. קאפח' (ללא השם המלא 'יוסף') או/ו 'קאפח'.

https://www.orharambam.com/post/%D7%A8%D7%A9-%D7%99-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%94%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%94-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%9E

האם זה אומר שעמדתך כיצד לכנות אותו התפתחה מאז שכתבת כאן את המילים שלך לעיל? אם כן, אנא הסבירו זאת.

השאלה שלי חלה על כל דבריך בתגובתך לעיל, אך במיוחד על אלה:

"מָרי גם קידם אותנו מאד אל דרך האמת במה שהוא תרגם וההדיר את כתבי הרמב"ם ואף הוסיף במקומות רבים הערות אשר מנחות לדרך האמת... איני רואה לנכון לשנות את יחסי למָרי מעבר למה שכבר שיניתי אותו מאד לאחר שהבנתי ששוחד המשכורות עיוורו את עיניו מלראות נכוחה בנושאים רבים אך לא בכל הדברים. קבל האמת ממי שאמרו, ומָרי אמר דברי אמת רבים מאד, ואין כמעט עוד חכמים בימינו אשר ניתן לדלות מהם דברי אמת כל-כך נוקבים וישרים כמו ממָרי."

אני מסכים איתך, איני קורא למרי יוסף קאפח "מורי ורבי" או "מורנו ורבנו", ואני גם נזהר מלשבח אותו שלא על דברי אמת ברורים ומפורשים.

מָרי יוסף קאפח הוא דוגמה מובהקת כיצד השוחד מעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים, אדם אשר היה נטוע בדרך האמת אך בחר ליהנות מכבוד תורה באופנים מאד קיצוניים, בחירה אשר גרמה לו לנטות מקו האמת והצדק בעניינים לא מעטים.

יחד עם זאת, במקומות לא מעטים הוא מותח ביקורת על חכמי ישראל באלף השנים האחרונות, וביניהם גם רש"י, או לפחות מסייע לנו להבין עד כמה רש"י לדוגמה שגה בדרכיו. איני יודע מה היו מניעיו בדיוק, אך עובדה היא שהוא פעמים רבות חושף את השקר, ולו ברמז.

מָרי גם קידם אותנו מאד אל דרך האמת במה שהוא תרגם וההדיר את כתבי הרמב"ם ואף הוסיף במקומות רבים הערות אשר מנחות לדרך האמת.

היחס שלי למָרי הוא יחס מאד זהיר, מצד אחד אני יודע שיש בדבריו דברי אמת לא מעטים אך מצד שני יודע אני שיש דברים לא מעטים שהוא נטה בהם מקו האמת והצדק כתוצאה משותפותו בממסד הרבני האשכנזי. שותפותו זו הכריחה אותו להיות מעט "שחקן", ולומר דברים שהוא יודע שימצאו חן בעיני השומעים גם אם הוא לא לגמרי שלם איתם. ולזכותו ייאמר שהוא היה מעט מאד "שחקן", כי בהשוואה לרבנים ממסדיים בימינו מקרב ממשיכי דרכו הוא בגדר "קדוש עליון".

הספר המסוים שאתה מזכיר, מי שהוציא אותו לאור הוא אבי מורי הי"ו בהוצאת "אפיקים" (אבי מורי אינו "דרדעי" ולא למד את הנושאים הללו לעומק, אלא הוא היה לוחם צדק בכיוון יותר חברתי ועדתי, אהבת האמת שבו הניעה אותו למלחמה בכיוונים אחרים), ומכיוון שמדובר בספר שמיועד לחובבי קבלה, כלומר לאנשים שהם מקרב זרם "השאמי", מָרי כתב באופן שהוא כתב כי האנשים הנמנים על זרם "השאמי" מעריצים מאד את רש"י (אולי אפילו יותר מהאשכנזים!).

אגב, מָרי לא נהג לשבח את רש"י על בסיס קבוע, ממש לא, ואיני זוכר עוד מקום שהוא אפילו אומר על רש"י "זכרונו לברכה", ויש מקומות שהוא רומז שפירושיו של רש"י רעים ביותר, כגון במקומות מסוימים שרס"ג או הרמב"ם מותחים ביקורת קטלנית על פירוש מסוים, הוא מעיר למטה שמצאנו שכך פירש רש"י... ויותר מכך הוא לא היה יכול לעשות במסגרת תפקידו. זאת ועוד, שותפותו בממסד הרבני "לימדה" אותו לומר דברים שימצאו חן בעיני השומעים, ולכן בספר שהיה מיועד לחובבי קבלה מקרב השאמי, הוא אמר דברי שבח והלל על רש"י-שר"י.

איני רואה לנכון לשנות את יחסי למָרי מעבר למה שכבר שיניתי אותו מאד לאחר שהבנתי ששוחד המשכורות עיוורו את עיניו מלראות נכוחה בנושאים רבים אך לא בכל הדברים. קבל האמת ממי שאמרו, ומָרי אמר דברי אמת רבים מאד, ואין כמעט עוד חכמים בימינו אשר ניתן לדלות מהם דברי אמת כל-כך נוקבים וישרים כמו ממָרי.

אגב, במקום אחר הסברתי מדוע מָרי לא היה יכול לומר את האמת על רש"י, שהרי לא יעלה על הדעת שמי שמקבל משכורות נפוחות במשך חמישים שנה מממסד אשכנזי, שהוא יעז לומר נגד מעסיקיו שהאדמו"ר הגדול ביותר שלהם היה למעשה מין כופר ואפיקורוס וסכל גרוע מילד קטן.

כי מי שסבור שיש להבין את אגדות חז"ל כפשוטן רחוק מאד מן החכמה והדעת, ואף קרוב מאד לשגות בדמיונות ובהזיות מאגיות (ראה דברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק).

ויתרה מזאת, הוא חשוד בהגשמה.

מורי אדיר, כתבת: "כמו כן, אם הוא מעריץ את רש"י לאחר שהוא למד היטב את כתביו ומכיר בהשקפותיו, לעניות דעתי יש להימנע מלקרוא לו "מורי ורבי"."

אנא הסבר מדוע.

יש לי ספק לא קטן אם מישהו שמעריץ את רש"י מסוגל לקדם באמת את כתבי הרמב"ם, ולכן יש להתייחס למסקנותיו בזהירות רבה, בבחינת "כבדהו וחשדהו".

כמו כן, אם הוא מעריץ את רש"י לאחר שהוא למד היטב את כתביו ומכיר בהשקפותיו, לעניות דעתי יש להימנע מלקרוא לו "מורי ורבי". אך אם מדובר בסתם אדם שלא חקר ובדק את פירוש רש"י ורק ניזון מהשמועות הרווחות עליו שהוא "קדוש עליון", ניתן לכבד אותו ולקרוא לו "מורי ורבי" כי הוא פשוט אינו מודע לחומרת המצב, ולכן יש לדון אותו לכף זכות.