"ויכולים לעמוד זמן רב אחרי המילה כדי להוסיף ולחתוך כל מיני דלדולי בשר (וזה די מחריד)."
ועל זה אומר - נכון מאוד! הרבה פעמים לוקחים את הנימול אחרי המילה לצד לצורך "תיקונים", אותם מבצעים עם מספריים. מעבר לסבל הנורא לתינוק, הדבר אסור ע"פ ההלכה, מאחר שאין חוזרים על ציצים שאינם מעכבים לאחר שפרש. בכל אופן המוהל לא יעשה את זה בזמן המילה כי הוא יראה לא "מקצועי". לכן חשוב למצוא מוהל נאמן (המעדיף את התינוק\ההלכה על פני המוניטין).
אוסיף גם שבשל חומרות הלכתיות שמקורן באשכנז, הורחבה ההגדרה לציצין המעכבים, הגורמים לסבל לתינוק. בעוד לשיטתנו - רובם ככולם כשרים.
עדיף אצל מוהל נאמן אשר בקי בדרכי המילה לפי מסורת הרמב"ם ויהודי תימן.
ממה שראיתי, אולי בשל הזיותיהם וחומרותיהם ואולי סתם בשל טמטום מובנה, המוהלים מקרב צאצאי המינים למיניהם מסתבכים בכל מיני עניינים, ויכולים לעמוד זמן רב אחרי המילה כדי להוסיף ולחתוך כל מיני דלדולי בשר (וזה די מחריד). לעומת זאת, כל המוהלים התימניים שראיתי עד היום, ללא יוצא מן הכלל, כולם מיומנים וזריזים.
זאת ועוד, כלל אין צורך בהרדמה, ואף יש בכך גנאי חמור מאד למצות המילה עד כדי חילול שם שמים, שהרי בעשיית הרדמה אנחנו מבטאים הסתייגות ממצות המילה שהרי בעשיית הרדמה אנחנו מגלים את דעתנו שהיא גורמת לכאבים גדולים עד כדי צורך בהרדמה! ותינוק בוכה מכאב בטן וגזים פי עשרה מאשר ממילה שנעשית במיומנות... ולא רק העדר שמחה בעשיית המצוה, אף חמור מכך, בעשיית הרדמה אנחנו מביעים את ההשקפה שאנו מרחמים על הילד יותר מאשר אנחנו אוהבים את ה' יתעלה.
ומי שמרחם על הילד יותר מאשר הוא אוהב את ה' יתעלה, יגדל פרא אדם.
אדיר כתב:
"ויכולים לעמוד זמן רב אחרי המילה כדי להוסיף ולחתוך כל מיני דלדולי בשר (וזה די מחריד)."
ועל זה אומר - נכון מאוד! הרבה פעמים לוקחים את הנימול אחרי המילה לצד לצורך "תיקונים", אותם מבצעים עם מספריים. מעבר לסבל הנורא לתינוק, הדבר אסור ע"פ ההלכה, מאחר שאין חוזרים על ציצים שאינם מעכבים לאחר שפרש. בכל אופן המוהל לא יעשה את זה בזמן המילה כי הוא יראה לא "מקצועי". לכן חשוב למצוא מוהל נאמן (המעדיף את התינוק\ההלכה על פני המוניטין).
אוסיף גם שבשל חומרות הלכתיות שמקורן באשכנז, הורחבה ההגדרה לציצין המעכבים, הגורמים לסבל לתינוק. בעוד לשיטתנו - רובם ככולם כשרים.
מסכים מאוד גם לגבי ההרדמה - ישר כוח אדיר.
תודה רבה לכם על התשובות המאירות
עדיף אצל מוהל נאמן אשר בקי בדרכי המילה לפי מסורת הרמב"ם ויהודי תימן.
ממה שראיתי, אולי בשל הזיותיהם וחומרותיהם ואולי סתם בשל טמטום מובנה, המוהלים מקרב צאצאי המינים למיניהם מסתבכים בכל מיני עניינים, ויכולים לעמוד זמן רב אחרי המילה כדי להוסיף ולחתוך כל מיני דלדולי בשר (וזה די מחריד). לעומת זאת, כל המוהלים התימניים שראיתי עד היום, ללא יוצא מן הכלל, כולם מיומנים וזריזים.
זאת ועוד, כלל אין צורך בהרדמה, ואף יש בכך גנאי חמור מאד למצות המילה עד כדי חילול שם שמים, שהרי בעשיית הרדמה אנחנו מבטאים הסתייגות ממצות המילה שהרי בעשיית הרדמה אנחנו מגלים את דעתנו שהיא גורמת לכאבים גדולים עד כדי צורך בהרדמה! ותינוק בוכה מכאב בטן וגזים פי עשרה מאשר ממילה שנעשית במיומנות... ולא רק העדר שמחה בעשיית המצוה, אף חמור מכך, בעשיית הרדמה אנחנו מביעים את ההשקפה שאנו מרחמים על הילד יותר מאשר אנחנו אוהבים את ה' יתעלה.
ומי שמרחם על הילד יותר מאשר הוא אוהב את ה' יתעלה, יגדל פרא אדם.
"וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ" (מ"א א, ו).
"יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" (מש' כט, יז).
אגב, ראיתי רופא המטולוג שעשה מילה וחתך בטעות את הגיד של הילד וסיבך אותו בניתוחים בבתי חולים. פשוט נורא.
שלום, - לעניות דעתי עדיף מוהל. למוהל ניסיון של מאות אם לא אלפים, לרופא כמה עשרות.
- הרופא יגזור קופון מכובד, עבור פעולה כירורגית פשוטה שבעבר ביצעו ללא כל הכשרה. אני שמעתי על 5000 שח וצפונה. חבל על הכסף.
- לעניות דעתי הכאב לא כל כך גדול - בכל הבריתות שהייתי התינוק נרגע לגמרי כעבור דקה.
- לא שמעתי שעושים הרדמה מקומית. מסתבר שהכנסת מחט לגיד של תינוק אינה חפה מסיבוכים. אשמח לשמוע אם כן עושים ומה הסיכונים.
הסתייגות: דברי נאמרו בכלליות. אולי יש רופא שכן מומחה וכו'.
(עברתי קורס מוהלים, ביקרתי בעשרות בריתות ומלתי את בניי)