לכבוד חג השבועות ולכבוד הרמב"ם - אלוף התורה האמיתית, נשאל את השאלות הבאות:
הרמב"ם בהלכות ת"ת א' יב' כולל את לימוד פרדס בקטגוריית התלמוד .
1) אילו נושאים ספציפיים, בשפה של היום, כלולים בהגדרת הרמב"ם לפרדס?
2) האם אנו חייבים לברך את ברכות התורה על לימוד נושאים אלה?
3) זו שאלה חשובה ביותר: רבים אומרים כי נושאים אלו היו תמיד זרים ליהדות, והם אויבי היהדות. לעומת זאת, האם הרמב"ם מחזיק בכך שנושאים אלה היו תמיד חלק מרכזי - או אפילו החלק המרכזי - של היהדות?
4א) האם היהודים, או לפחות חלק מהם, למדו את הנושאים האלה כבר בימי סיני, או אולי אפילו קודם לכן?
4ב) האם היהודים, או לפחות חלק מהם, למדו בלי הרף נושאים אלה לאורך הדורות מימי אברהם או משה עד ימי הרמב"ם?
4ג) אם לא, באיזה שלב חדלו היהודים ללמוד את הנושאים האלה?
4ד) ומה גרם ליהודים לא ללמוד אותם עוד?
לעניות דעתי מי שלומד מדעים צריך לברך לפני כן ברכות התורה, כי התורה כוללת בתוכה גם את ידיעת ה' וייחוד ה'. ואפילו אם הוא רק פותר תרגילים שהם בגדר "המדעים המכשירים" את האדם לידיעת המושכלות, רצוי מאד שיאמר את ברכות התורה לפני כן יחד עם פסוק או שניים, ולו רק כדי לעורר את נפשו להבין שמטרתו בחידוד שכלו איננה "בידור אינטלקטואלי" אלא הכשרת שכלו לידע את ה' יתעלה.
אגב, אין ספק שרובו המכריע של לימוד התורה שלהם הוא הבל מהובל, אך אם הם מברכים ברכות התורה ואומר לאחרי הברכות כמה פסוקים אין ברכתם ברכה לבטלה.
אמנם, דומני שלימודם כמו שאמרת גם בגדר חילול ה', כי לא רק שהם נהנים מכבוד התורה בלימוד זה אשר מפטם את גאוותם ותחושת חשיבותם העצמית (בנוסף לכסף שהם מקבלים), הם גם עיוותו את דת משה והפכו אותה לדת פרימיטיבית וחשוכה, לדת נעדרת מחשבה ומעוף, לדת אשר תכליתה להביא פטוֹרים וטובות הנאה, לדת אשר רווייה בהזיות מאגיות דמיוניות, ולדת אשר אין בה יראת שמים אמתית.