אמרתי שהלכה זו מחנכת למידות נעלות כגון: חריצות, הגינות, ואהבת לרעך כמוך, וכן ליראת ה'.
חריצות - כאשר אדם עוסק במלאכתו לאדם אחר הוא עלול להתרשל ולהתעצל ממלאכתו במקום שאין התרשלותו ועצלותו פוגעת באופן ישיר במשכורתו מבעל הבית, כגון שהוא מקבל שכר לפי שעה ולא לפי הצלחת העסק. ברם, כאשר הוא יודע את ההלכה הזו והוא אדם ישר - הוא יבין את חומרת ביטול המלאכה לבעל הבית ויזרז את עצמו לעבודה כאילו הייתה זו מלאכתו שלו, וכך הוא מחנך את עצמו למידת החריצות בהתגברות על מידת העצלות שעלולה לחדור ללבו ביתר קלות, שהרי כאמור לא מדובר בעסק פרטי שלו.
הגינות - כאשר אדם יודע את חומרת ביטול המלאכה והוא נזהר ממנה, הוא רוכש מידה נעלה של מוסר עבודה בכל עת ובכל זמן, בין כאשר בעל הבית רואה אותו ובין כאשר בעל הבית אינו רואה אותו.
ואהבת לרעך כמוך - כדי לקיים את ההלכה הזו כהלכתה, על האדם לראות את בעל הבית כאילו מדובר בו הוא עצמו, ועליו לשאול את עצמו: אם אני הייתי בעל הבית, איך הייתי רוצה שינהגו עמי? ובדרך זו הוא מטפח ידידות אהבה ורעות כלפי בעל הבית, וממילא גם מתחזקת בקרבו מידת ואהבת לרעך כמוך.
יראת ה' - זה ברור, כי עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, כדי שהאדם יקיים את ההלכה הזו ויזהר מביטול מלאכה של בעל הבית, גם כאשר אין עין אדם בוחנת את מעשיו, עליו להיות ירא שמים ולזכור כי אף שבעל הבית אינו רואה אותו ואת איכות עבודתו ומידת חריצותו, הרי שבורא עולם יודע את כל מעשיו ומחשבותיו, ויודע היטב האם הוא מקיים את ההלכה שנצטווה בה כהלכתה או שאינו מקיים.
אגב, לא לחינם חז"ל קבעו דוגמה דווקא מברכת המזון דאורייתא, שהרי אין ספק שללא הלכה זו היה עולה על דעת האדם לבטל בעניין זה בלי שום חשש ממלאכתו של בעל הבית, לכן חז"ל הורו לנו שאפילו בברכה שהיא מצוה מן התורה, אין להשתמש בזה כתירוץ לבטל את מלאכתו של בעל הבית.
כמו כן, חז"ל לימדו אותנו שעלינו ליזהר בביטול מלאכה של כמה דקות בלבד! וזה מוסר גדול מאין כמותו לכל אדם שעליו ליזהר אפילו בביטול מלאכה של כמה דקות! וכל שכן וקל וחומר בדבר שאינו מוגדר כמצוה מן התורה.
אוסיף כי יש ללמוד מהלכה זו מוסר גדול מאד, והוא ביטול מלאכה של בעל הבית, כלומר חכמים מחנכים אותנו למוסר עבודה שלצערנו נדיר למצוא בימינו. מוסר עבודה מסוג זה מחנך למצוות רבות נוספות ולמידות טובות, כגון חריצות, הגינות, ואהבת לרעך כמוך, וכן ליראת ה'.
המאפיינים המובהקים של חכמי התלמוד הם יושרה, מוסר, ויראת שמים אמתית, והלכה זו היא אחד מביטוייה היום-יומיים של יושרה זו. בדרך זו, אדם מרומם את עבודת הכפיים שממנה הוא מתפרנס לעבודת ה' ולקידוש ה' הנעלים והמעולים ביותר -- ואלה מביאים את האדם לשמחה ולאושר אמתי, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
תודה
תודה רבה לך מורי אדיר על התשובה היפה ומעוררת ההשראה הזאת. הראית את היופי והקדושה האמיתיים של התורה.
אמרתי שהלכה זו מחנכת למידות נעלות כגון: חריצות, הגינות, ואהבת לרעך כמוך, וכן ליראת ה'.
חריצות - כאשר אדם עוסק במלאכתו לאדם אחר הוא עלול להתרשל ולהתעצל ממלאכתו במקום שאין התרשלותו ועצלותו פוגעת באופן ישיר במשכורתו מבעל הבית, כגון שהוא מקבל שכר לפי שעה ולא לפי הצלחת העסק. ברם, כאשר הוא יודע את ההלכה הזו והוא אדם ישר - הוא יבין את חומרת ביטול המלאכה לבעל הבית ויזרז את עצמו לעבודה כאילו הייתה זו מלאכתו שלו, וכך הוא מחנך את עצמו למידת החריצות בהתגברות על מידת העצלות שעלולה לחדור ללבו ביתר קלות, שהרי כאמור לא מדובר בעסק פרטי שלו.
הגינות - כאשר אדם יודע את חומרת ביטול המלאכה והוא נזהר ממנה, הוא רוכש מידה נעלה של מוסר עבודה בכל עת ובכל זמן, בין כאשר בעל הבית רואה אותו ובין כאשר בעל הבית אינו רואה אותו.
ואהבת לרעך כמוך - כדי לקיים את ההלכה הזו כהלכתה, על האדם לראות את בעל הבית כאילו מדובר בו הוא עצמו, ועליו לשאול את עצמו: אם אני הייתי בעל הבית, איך הייתי רוצה שינהגו עמי? ובדרך זו הוא מטפח ידידות אהבה ורעות כלפי בעל הבית, וממילא גם מתחזקת בקרבו מידת ואהבת לרעך כמוך.
יראת ה' - זה ברור, כי עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, כדי שהאדם יקיים את ההלכה הזו ויזהר מביטול מלאכה של בעל הבית, גם כאשר אין עין אדם בוחנת את מעשיו, עליו להיות ירא שמים ולזכור כי אף שבעל הבית אינו רואה אותו ואת איכות עבודתו ומידת חריצותו, הרי שבורא עולם יודע את כל מעשיו ומחשבותיו, ויודע היטב האם הוא מקיים את ההלכה שנצטווה בה כהלכתה או שאינו מקיים.
אגב, לא לחינם חז"ל קבעו דוגמה דווקא מברכת המזון דאורייתא, שהרי אין ספק שללא הלכה זו היה עולה על דעת האדם לבטל בעניין זה בלי שום חשש ממלאכתו של בעל הבית, לכן חז"ל הורו לנו שאפילו בברכה שהיא מצוה מן התורה, אין להשתמש בזה כתירוץ לבטל את מלאכתו של בעל הבית.
כמו כן, חז"ל לימדו אותנו שעלינו ליזהר בביטול מלאכה של כמה דקות בלבד! וזה מוסר גדול מאין כמותו לכל אדם שעליו ליזהר אפילו בביטול מלאכה של כמה דקות! וכל שכן וקל וחומר בדבר שאינו מוגדר כמצוה מן התורה.
מורי אדיר אנא עזור לי להבין את תגובתך כאן. באיזו דרך ההלכה הזאת מלמדת אותנו את התורות החשובות האלה?
איתמר ברוך הבא!
תלמיד הרמב"ם יישר כוחך!
אוסיף כי יש ללמוד מהלכה זו מוסר גדול מאד, והוא ביטול מלאכה של בעל הבית, כלומר חכמים מחנכים אותנו למוסר עבודה שלצערנו נדיר למצוא בימינו. מוסר עבודה מסוג זה מחנך למצוות רבות נוספות ולמידות טובות, כגון חריצות, הגינות, ואהבת לרעך כמוך, וכן ליראת ה'.
המאפיינים המובהקים של חכמי התלמוד הם יושרה, מוסר, ויראת שמים אמתית, והלכה זו היא אחד מביטוייה היום-יומיים של יושרה זו. בדרך זו, אדם מרומם את עבודת הכפיים שממנה הוא מתפרנס לעבודת ה' ולקידוש ה' הנעלים והמעולים ביותר -- ואלה מביאים את האדם לשמחה ולאושר אמתי, יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
ברוכים הבאים איתמר.