בהל' ברכות (יא, ט) נפסק: "אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה לעולם, אלא טבילת הגר בלבד, שאינו יכול לומר: 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו', ועדיין לא נתקדש ולא נצטווה עד שיטבול. לפיכך אחר שיטבול מברך: 'על הטבילה', מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברכה".
מהלכה זו עולה שהאשה צריכה לברך קודם הטבילה: "בָּרוּךְ אַתָּה ייי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה", ויכולה לשבת ופניה טוחות בקרקע (הל' ברכות א, ט) או לכסות את פלג גופה התחתון ולברך, ולאחר מכן תטבול, ואין צורך שתטבול יותר מפעם אחת, וכל המוסיף גורע.
"אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דב' יג, א).