הרמבם בהלכות ברכות (א יט) כתב שכל האוכל דבר אסור בשגגה אינו מברך עליו בתחילה.אם זה שגגה איך אפשר לאסור עליו לברך? שהרי אם הוא לא יודע שהמאכל אסור הוא יברך…על איזה מקרה מדובר?
נראה שעידן צודק, וכך יש להבין את ההלכה:
"כל האוכל דבר האסור, בין בזדון בין בשגגה, אינו מברך עליו לא בתחילה [נסוב על בזדון בלבד] ולא בסוף [נסוב על בין בזדון בין בשגגה]" וכו'.