ברכה על אכילת איסור בשגגה

נראה שעידן צודק, וכך יש להבין את ההלכה:

"כל האוכל דבר האסור, בין בזדון בין בשגגה, אינו מברך עליו לא בתחילה [נסוב על בזדון בלבד] ולא בסוף [נסוב על בין בזדון בין בשגגה]" וכו'.

זאת ההלכה המלאה: "כל האוכל דבר האסור, בין בזדון בין בשגגה--אינו מברך עליו לא בתחילה, ולא בסוף.  כיצד:  הרי שאכל טבל, ואפילו טבל דדבריהם, או שאכל מעשר ראשון שלא ניטלו כל תרומותיו, או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן--אינו מברך; ואין צריך לומר, אם אכל נבילות וטריפות, או שתה יין נסך, וכיוצא בהן"

ונראה לי שכוונת הרמב"ם שרק לאחר שאכל בשגגה ונודע לו שהדבר אסור לא יברך ברכה אחרונה.