בדין מים אחרונים

א) נראה לי שחכמים לא חילקו כי רוב סעודותיו של אדם הם בתוך ביתו או בתוך בית (בית מלאכתו או בית המסחר וכיו"ב) ולא בפיקניק בשטח פתוח, ומכיוון שעניין זה לא שכיח, חז"ל לא ראוי לנכון לציין זאת, כפי הכלל הידוע בכל דבר שאינו שכיח לא גזרו או לא התייחסו אליו חכמים.

ב) למים אחרונים יש שיעור מינימלי של רביעית, ושיעור זה נקבע ככל השיעורים המינימליים, כדי שגם במקומות שאין בהם מים בשפע יוכלו לקיים את מצות מים אחרונים ככל שניתן.

ג) גם רביעית מים מסוגלים לנקות שומנים מן הידיים -- מניסיון, רק בדור שלנו שהורגלנו לבזבוז ולשפע עד שאין אנו יודעים כיצד לנצל את את משאבי הטבע בצורה היעילה ביותר, נדמה לנו שאין בשיעור זה כדי לנקות את הידיים. והנה המשך דברי רבנו בהלכות ברכות (ו, יז): "[מים] אחרונים אין ניטלין בחמין, והוא שיהיו חמים שהיד סולדת בהן, מפני שאין מעבירין את הזוהמא, שאינו יכול לפשפש בהן, אבל אם היו פושרין נוטלין מהן באחרונה [=למים אחרונים]".

ד) איני מבין את עניין הניצוצות הללו שחוזרים לידיים, וכי הניצוצות הללו יש בהם כדי ללכלך את הידיים? והיכן הזכירו חז"ל חשש זה לעניין נטילת ידיים? כל עניין הניצוצות נזכר רק לעניין מלאכת כיבוי בהלכות שבת ותו לא.

ה) מי שיטול את ידיו אפילו ברביעית על קרקע ביתו (נניח שאין לו ריצוף), יגלה לאחר כמה שבועות, כי הנמלים ושאר רחשים שורצים בביתו, וביתו יהפוך למשכן המועדף על הנמלים הרחשים והשרצים.

ו) אין ספק שהטעם המרכזי של נטילת מים אחרונים הוא משום חשש סכנת עיוורון שמא יגע בעיניו, ולא אמרתי לרגע שלא, ולא על זה שאלתם אותי. ויודע אני כמה הילדה שלי בוכה כאשר במקרה מגיע קצת מלח תעשייתי (לא מלח סדומית) לעיניה.

ז) מה שדנו בו הוא השאלה מדוע חכמים הורו ליטול מים אחרונים לתוך כלי.

ח) מה שחכמים הורו להרים ידיו אחר נטילת מים ראשונים הוא כדי שלא יחזרו המים לפרק וישובו לטמא את הידיים, וכפסק רבנו שם בהלכות ברכות (ו, יז): "מים ראשונים--צריך שיגביה ידיו למעלה, שלא ייצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידיים". ומכל מקום נראה לי שאין מדובר כאן בענייני טומאה וטהרה, אלא בסוג מיוחד של טהרה לאכילת פת של חולין.